הכותב: זאב רילסקי
בעקבות: נתיב השיר וזמן החלום
תחנות בתרבות האבוריג’ינית
מעטים הם אתרי התרבות האבוריג’ינית ברחבי היבשת האוסטרלית. אין אדריכלות, אין פיסול, אין עיירות וסמטאות ואין כפרי דייגים. אך כל מקום בגיאוגרפיה של היבשת מתקשר לעולם הילידים ולהיסטוריה ארוכת השנים של האוסטרלים הראשונים. מחסות סלע, ציורי קיר, פיכפוך המים וצחוק השלדג הם ה”מוזיאונים האמיתיים” בהם “מוצגים” שרידי האמנות והתרבות הילידית שנוצקו ביבשת לפני עשרות אלפי שנים.
המעינות והביצות, ההרים והגיאיות, העננים והברקים, הצומח ובעלי החיים, הם ההדים הדוממים והחיים לתרבות הילידים. המוסיקה, השיר והתיאור הקוי הם הדבק התרבותי והפולחן החברתי של תרבות שהיא מאובן חי על פני האדמה.
הכתבה עוקבת אחר אתרי טיול מצפון היבשת לדרומה ומציגה דרכם כבמוזיאון נודד חלק מאוצרות התרבות האבוריג’ינית.
“בעיני רוחי אני רואה את נתיבי השיר נמתחים על פני יבשות ולאורך הדורות. שבכל מקום שבו הציבו בני האדם את כפות רגליהם, נותר נתיב של שיר (שאת הדו נוכל לשמוע מפעם לפעם). ומקורם של נתיבים אלה אי שם הרחק במקום ובזמן, בכיס מבודד שבסואנה האפריקאית, שם פתח האדם הראשון את פיו אל מול האימים שסבבו אותו, מתריס בזעקה את השורה הראשונה של “שיר העולם”: הנני!”
ברוס צ’טווין, נתיב השיר
ברוס צ’טווין יוצא למסע בעקבות נתיבי החלום של הילידים האבוריג’ינים ביבשת אוסטרליה, נתיבי שיר בהם הלכו האבות הבוראים, רקדו וציירו תוך כדי שהם בוראים בשירתם את העולם ואתרי הטבע שבו.
בריאת האדם
על פי אמונת הילידים האוסטרליים ברא בונג’יל את העולם וכל מה שבו. הוא ברא א
ת העמקים והגיאיות, את הנחלים והנהרות, את מקווי המים את הירח הכוכבים והשמש ואת היצורים החיים. לאחר שסיים את מלאכתו חש בדידות והתאווה לחברים שישירו וירקדו איתו והחליט ליצור את האדם. הוא אסף את החרסית העדינה משולי הנהר ויצר ממנה את האדם. כל כך מוצלחת היתה יצירתו שמיד עשה נוספת וכשהשלים את הדמויות נשף בהן והפיח בהן רוח חיים. זמן רב שהה במחיצתם ולימדם לשיר ולרקוד. בהדרכתו רכשו מיומניות בכל תחום ובבוא העת העבירו אותה לצאצאיהם. הם היו לראשוני מספרי הסיפורים האבוריג’יניים.
התחנה הראשונה היא אזור דארווין Darwin כאן עשו האבוריג’ינים צעדיהם הראשונים ביבשת.
הם חצו את מיצרי טורס Torres והחלו לנוע בצורת פרסה סביב היבשת. בשטחי הביצות של נהר מרי Meri קל להבין את המערכת האקולוגית אליה נקלעו הילידים בהגיעם לאזור ואת סיבת התפשטותם. עושר של בעלי חיים, עופות, זוחלים, מים זמינים, עצים, שורשים, פירות יער.
האזור נמצא בגבול ובמפגש בין החבלים הטרופיים והמדבריים. נופי אבן החול האדומה והדיונות מחד נפגשים עם מרחבי יערות האקליפטוס וצומח העד הטרופי, גן עדן לבעלי חיים, לציידים וללקטים שהתבססו באזור.
בהמשך הכביש דרומה מצוי הפארק הלאומי ליצ’פילד Lichefield, המאופיין ברמת אבן חול אדומה מעוטרת במצוקי סלע ענקיים ומפלי מים הנקווים אל בריכות מים ציוריות ששימשו מוקד עבור האבוריג’ינים בעת העתיקה.
מזרחה משם מצויה אחת השמורות הגדולות באוסטרליה, הקאקאדו Kakadu. שמורה המופיעה ברשימת המורשת העולמית ובה ציורי קיר וביצות מים, צוקים ודרגשי סלע, יערות, פלגי מים ואינספור בעלי חיים וזוחלים, עופות, דגים וחרקים. אף טיול לאוסטרליה אינו שלם ללא ביקור בשמורה מופלאה זו.
ציורי סלע
האבוריג’ינים לא הכירו את הנייר והיו הרחק ממוקדי המצאת הנייר בין סין למצרים. ציורי סלע, ציורי גוף וציור על גבי קליפות עצים היו הצורות העתיקות ביותר של אמנות ושימרו טקסים ורעיונות בחברה המקומית.בטקסי הטוטם שעדיין מתקיימים בארנהיים לנד Arenheim צובעים הילידים את גופם בפיגמנט מן הטבע כיייצוג לאבות הבוראים ותוך כדי שירה וריקוד נכנסים לאקסטזה.
גם ציורי המערות צוירו כחלק מטקס או חלק מהקשר לאדמה המקודשת ולסביבה ולא כביטוי עצמי. האבוריג’ינים רואים בעצמם חלק מן הבריאה והציור הוא מתנת שמיים. לכן הרשות לצייר תלויה בגיל, מעמד חברתי ומין ורק בעקבות טקסי חניכה רשאים המתבגרים ליטול חלק בציור ולהבין את משמעותו.
הציור האבוריג’יני הוא אידיוגרמה ומסמל רעיון, משמעות, סיפור בריאה, נוף סביבה או אירוע בודד ולכן התקדש גם על הדורות הבאים או עוברי אורח שהכירו בחשיבותו.
ברחבי שמורת הקאקאדו מספר רב של מקבצים של ציורי סלע עתיקים ובהם כאילו בני יותר מ20 אלף שנה. השניים החשובים והיפים נמצאים בסלע נורלאנג’י Nurlangie rock ובסלע אוביר Ubir.
ציורים של איש הברק נאמרגון, ונבולווינג’ הרוח המסוכנת שטורפת נשים. לנאמרגון גרזן המשמש ליצירת הרעם. באזור שלל סגנונות מתעתיקי ידיים והשפרצות צבע ועד ציורי סלע מאוחרים בני המאה ה- 18. אין זה יוצא דופן לגלות ציורים בני 6000 שנה מחד וציורים “צעירים” של בני שבטי המאקסן שהגיעו מאינדונזיה לפני מאות שנים בודדות בעקבות דייג מלפפוני הים. כאן נמצאים ציורי “רנטגן” בהם נראים חלקיו הפנימיים של הדג או האדם, ציורי אירופים מעשני מקטרת ונחש הקשת.
הפארק הלאומי קאקדו ממוקם במערב ארנהיים לנד Arenheim land וכולל 3 סביבות אקולוגיות: יערות, מצוקי אבן חול ומישורי הצפה. שמו של הפארק משמר את שמם של ראשוני מתיישביו כבר לפני עשרות אלפי שנים ודייריו הם אווזים, אנפות, לבניות, ועגורים, 50 מיני יונקים מעל 275 מיני עופות וכ- 1000 מיני צמחים. אדמתו היתה חלק מאדמת האבוריג’ינים שהוחכרה למדינה והפכה לפארק לאומי.
5 אזורים ייחודיים לשמורה העצומה: מצוקי חול הנישאים לגובה של 250 מ’ ויוצרים את הנוף הדרמטי בשמורה בה נקיקים ומפלי מים ומישורי סחף למרגלות המצוקים. מישורי ההצפה והבילבונג המפורסמים משירי העם האוסטרלים – ביצות ארעיות מקור משיכה לכל חי, שולי החוף בו מתרכזים צמחי המנגרובים הגדלים במי הים המלוח, וגיאיות הדרום מעוטרי היערות והאבנים דרכם מפלסים הנהרות נתיבם צפונה.
מפת זמן החלום
על פי האמונה האבוריג’ינית החיים הם חלק מקיום והוויה אינסופיים במארג יוחסין המוביל אל האבות הבוראים של זמן החלום Dreamtime, אך אין לזה מאומה עם החלום המערבי אלא כאן הוא מנסה להגדיר את תפיסת העולם הפיוטית של ההוויה בה מתקיים עולמו של כל אחד וכולל את אותות הבריאה, את הסביבה, את סמלי החברה ואת מימד הזמן. זוהי הפרשנות של האדם הלבן לעולם שאינו ניתן לביאור ע”י מערכת המושגים המערבית. זמן החלום איננו מימד ערטילאי אלא הוא בעל מרכיבים מוחשיים כמו הטקס והפולחן, סימני הבריאה ומפת הצ’ורינגה, המצויירת על גוף הנער בטקס בגרותו.
הצ’ורינגה היא קודש הקודשים האבוריג’יני ‘נשמתו’ של האדם שנקבעת ברגע עיבורו ואז נקבע הטוטם והאב הקדמון. מפת הצ’ורינגה עשויה עץ או אבן או מצויירת על הגוף ומייצגת את שיטוט האב הקדמון בנתיבי החלום השבטי ומשמשת כדרכון ל”כניסה” ול”יציאה” למעגלי החיים.
בשולי השמורה ממוקמת העיירה המאובקת אואנפלי Oenpeli ובה אגודת אינג’אלאק Injalak שמשמרת אמנות ואמנויות אבוריג’יניות מסורתיות, בהן סלי נצרים צבועים בצבעים טבעיים, ציורים על גזעי עצים, ציורי בד,אריגים, גילופי עץ וכלי מוסיקה בהם דיג’רידו, מקלות הקשה ומיני בומרנג.
דרומה על כביש סטיוארט פנינו לעיירה קתרין Kathrine הממוקמת על הצומת לעבר קימברלי Kimberley המערבית וטננט קריק Tenent Creek הדרומית. מרחק 25 ק”מ מהעיירה נמצאת שמורת הטבע ערוץ קתרין – ניטמילוק Nitmiluk. אילו הם תריסר ערוצים ונקיקים המופרדים באשדות בהם ניתן לשוט בסירות או בקיאקים על רקע מצוקי האבן האדומה. על בתי העיירה ובמצוקי הקניון ניתן לראות את סימני השיטפונות והסערות שעברו במקום. העננים העצומים, סערות המונסון, סופות הברקים וגלי הגשם המתגלגלים מן הצפון היו עבור האבוריג’ינים לסימן משמיים ולתפאורה ביצירת מערכות האלים ההערצה והפולחן.
המרכז האדום
ענני אבק, דרך ישרה, משאיות רכבת אימתניות חולפות בדהרה, גבעות דוממות מצהיבות בדרך של 700 ק”מ דרומה עד טננט קריק Tenent Creek עיירה קטנה ומנומנמת שידעה ימים טובים יותר בימי הבהלה לזהב המאוחרת של שנות ה30 ועוד 500 ק”מ דרומה לאליס ספרינגס ששימשה כתחנת ממסר על קו הטלגרף בין אדלייד לדארווין ונמצאת לשפת נהר הטוד האכזב.
אגדה מקומית מספרת על הצפרדע הענקית טידיליק שהיתה צמאה, שתתה את כל המים ממחצית יבשת אוסטרליה וכך “נולדו” ששת מדבריות הענק, מדבריות מלח, מדבריות אבן ומדבריות חול.
אליס ספרינגס, המרכז הגיאוגרפי של היבשת, מהווה בסיס היציאה לשמורות רכסי המקדונל המערביים. מערבה ממנה מסתעף מבוך של דרכים שחלקם מתאים לרכב בהנעה קידמית ומגיע לאתרים טבע מרתקים, נופים קסומים ומסלולי הליכה מגוונים.
ציר לרפינטה מגיע להר קונווי Conway או בשמו האבוריג’י יילוטה לתצפית מרהיבה על האזור.
נופי הגבעות המאדימים בשעות אחר הצהרים המאוחרות וערוצים יבשים תוצר זרימה שיטפונית מהירה מעטרים את האזור. ההרים מתנשאים לגובה של 1300 מ’ בלבד אך חלקם תלולים ביותר וזאת מפאת בלייה חריפה המסירה את המדרונות בגסות. המבט מן הפסגה אינסופי והערוצים נעלמים מעבר לקפלי הקרקע. מרחק קצר משם מצוי סטאנדלי צ’אזם ממעברי ההרים היפים באזור המדבר האדום, מעבר צר ולו קירות אנכיים שנפגשים עם תכול השמיים.
הקניונים והערוצים העמוקים החתורים באבן החול האדומה הם מקום מפלט בימות השמש החמים, אתר לרבוץ בו, ולהנות מהצל אותו מטילים הקירות הזקופים. חלק מהקניונים מעוטרים בפתחם בשיחים ועצים המוסיפים כתמים ירוקים למראות הנוף הייחודיים.
בחלק מן הערוצים מצויה ברכה או גב טבעי המנצל את צל המקום ומוסיף להרגשת גן העדן המדברי. בולדרים אדומים ורצועות חול זהובות נמתחות אל תוך מסתרי הקניונים ובפיתחם עצי אקליפטוס לבנים. כאלו הם אלרי קריק Eleri creek וערוץ סרפנטיין Serpentine בהם ניתן ללון ולהנות משחיה במים הצלולים.
דרך ערוץ האורמיסטון Ormiston gorge וקניון הגלן הלן Glen Hellen מגיעים לערוץ הפינק החוצה את הרכס וממנו קצרה הדרך לפסגה הגבוהה באזור הר סונדר Mt Sonder. בדרך קשה ניתן לחצות דרומה לאורך נהר הפינק Finke river אל עבר עמק הדקלים Palm Valley, ערוץ עמוק צבוע במיני דקלים אוסטרליים.
בכביש האספלט או בדרך העפר האוירה לרכב בהנאה קידמית בלבד ממשיכה הדרך לקניון המלכים Kings Kenyon או הגן הלאומי ווטארקה Wateraka. קניון המלכים חתור אנכית לעומק של 220 מ’ באבן החול האדומה ועשיר בתופעות טבע ייחודיות תוצר בלייה ארוכת שנים. מסלולי ההליכה בשמורה מקיפים את מצוקי הקניון ומגיעים אל ה”עיר האבודה” Lost City בה צורות סלע מוזרות, כיפות מעוגלות ונקיקים צרים. עושר צומח בערוץ המרכזי של מיני שיטים אוסטרליות, דקלים ננסיים ומפלי מים יבשים, קירות מחליפי צבעים, נופים דרמטיים ונקודות תצפית מרהיבות עושים את השמורה לאופיינית ביותר ל”לב האדום” של היבשת האוסטרלית.
מערכת מדרגות מוליכה במעבר הרים צר אל עדן Eden (מושג מערבי שאינו קיים אצל האבוריג’ינים) בריכת מים קרירה מוגנת בקירות נישאים, כתמים כהים של חזזיות, שרכים גדולי מימדים וטחבים הנאחזים בסלעים צובעים את תחתית הקניון בשלל צבעים. כאן ניתן להבחין בקנגרו האדום או בוולרו השחור, בוולבי הסלעים החום והקטן מקפץ ביעילות לאורך המצוקים, מכרסמים קטנים, או בזוחלים צבעוניים בעלי מניפת צואר מרשימה.
לאחר מטח גשמים חזק במדבר מגיע האביב. זה יכול להיות באפריל, יוני או ספטמבר וכך כמעט בין לילה הופכת האדמה הצחיחה למרבד צבעוני של חד שנתיים ונופי המדבר נצבעים בצבעים חיים ועזים. הגשם באזור צחיח זה של היבשת הוא כ”נשיקת חיים” וזריקת מרץ לבית הגידול היבש, המדבר מתעורר והחיים נולדים מחדש, פלגי מים חורצים את האדמה האדומה, מטחי מים שוטפים את הסלעים הצוקים וקירות הסלע, שעון המים המתגלגלים נשמע למרחוק, ופרחים מגיחים מן הרגבים הלחים.
טיולים רגליים במדבר האדום נוחים ונעימים ביותר בחודשי החורף בין מאי ואוגוסט כשהטמפרטורה נעימה עד חמה במשך היום וקרה בלילה, אך הפיצוי בלילה היא שקיפות האויר וברק הכוכבים, מליוני ניצנוצי כוכבים מאירים את שמי המדבר ובראשם הצלב הדרומי שעוזר בניווט ובמציאת הכיוון
בחצי הכדור הדרומי.
טופוגרפיה אנושית
לחברה ולתרבות האבוריג’ינית שורשים עמוקים במרכז האדום של היבשת, האננגו באולורו אומרים כי היו כאן מאז ומעולם ועוד מימי זמן החלום. גם חפירות ארכיאולוגיות מוכיחות כי אבות האבוריג’ינים של היום הילכו באזור כבר לפני 1500 דורות. במהלך הדורות הסתגלו לשינויי אקלים ושינויים בעולם הצומח והחי ששינו את צורת לכידת המזון, הדייג והצייד. היות והאדם האוסטרלי לא השתמש בחקלאות עד תחילת המאה ה-18 כשזו מגיעה עם האדם הלבן האקולוגיה והטופוגרפיה היתה הרשת שלאורכה ולרוחבה נעו בני האדם בתורם אחר מקורות מים וערוצי חיים, בעלי חיים וקיני נמלים, הרשת לאורכה נשזרו נתיבי השיר – “הטופוגרפיה האנושית”.
חלק מעיצוב התרבות והחברה האבוריג’ינית התרחש כאן באזורי הספר של המדבר האדום. קשרים תרבותיים למרחב, לעבר ולאדמה. טקסים ופולחנים החלו להתמסד בחלוף השנים. החיים המסורתיים ב”בוש” נסבו סביב יחסי משפחה, החוק והחלום שנארגו ביחסי הדדיות עם האקולוגיה המדברית ועם דופק הקיום בסביבה הטבעית בה חי כל שבט ושבט.
בימות הגשמים התפרסו הילידים במרחבי המדבר לאסוף זרעים ופירות, זוחלים ויונקים, תולעים וחרקים וכך התוודעו לאתרי הטבע ואילו היו להם לטוטמים או אתרי פולחן.
כאוכלוסיה נוודית או נוודית למחצה התקשרו השבטים למקורות המים וחלקם היו ליושבי קבע סביב מקורות מים אלו.
ציורי הסלע באזור משקפים את העושר הסיפורי והציורי של בני השבטים. באזור המרכז מדוברות 12 שפות, בהן האארננטה מאזור אליס ספרינגס, הוורלפירי, פינטובי, פינטג’רה ואחרים והן שונות זו מזו.
נתיבי השיר
בכל מרכז מבקרים ניתן לרכוש מוסיקה אבוריג’ינית. למוסיקה בחברה האוסטרלית המקורית תפקיד חשוב הן בחיי החברה והן בחיי הקודש. במהלך טקסי הקורובירי, עלילות עידן החלומות המשוחזרות בטקסי פולחן ובהם משולבים שירה, ריקודים ודקלומים. לאבוריג’ינים לא היה מעולם כתב והמיתוסים הגדולים, סיפורי האבות הבוראים עברו בדרך הסיפור מאב לבן ומהזקנים לצעירים.
השירים נוצרים לכל הזדמנות, שירי צייד, שירי השכבה, שירי האבות, שירת ההרים, שירת בעלי החיים, שירת העונות ושירת החלום. בטקסים מקודשים משמשים הצליל והשיר כחוט המקשר לזמן החלום.
הריקודים שונים מאזור לאזור ומשבט לשבט, מדמים ומחקים בעלי חיים כאמו או קנגרו, ועשירים ברקיעות, תנועות גוף וידיים. הדיג’רידו הוא הכלי המוסיקלי האופיייני לתרבות האוסטרלית. האבות הבוראים נתנו לאדם את האש. האדם לקח מקל שרוף וחלול ונשף בטרמיטים שעפו ממנו אל הרקיע וכך נוצרו הכוכבים. הכלי נקרא יידקי או גינג’וגאנג והשם האירופי דיג’ הוא אונומטפאה לצליל.
סולם הצלילים האבוריג’יני כולל לא רק את צלילי הכלי הנושף אלא משלבים את תיפוף צעדי הקנגרו, נשיפת עופות הלילה, עצים נשברים, קולות הלילה בבוש, טיפטוף המים בגב, קולות הרוח בין הסדקים ורשרוש הקוצים המתגלגלים בחול.
וכך כותב ברוס צ’טווין בספרו “נתיב השיר”:
“עלה בדעתי ממה שידעתי כבר על נתיבי השיר, כי ייתכן שכל המיתולוגיה הקלאסית מייצגת את שרידיה של מפת שיר ענקית, וכי ניתן לקרא את כל עלילותיהם של האלים והאלות, המערות, המעינות המקודשים, הספינקסים וכימרות, וכל הגברים והנשים שהפכו לזמירים או לעורבים, להרים או לנרקיסים, לאבנים או כוכבים – במונחים של גיאוגרפיה טוטמית”.
בלב המרכז האדום מתנשא סלע המונוליט המפורסם ביותר בעולם, סלע האולורו, מקדש מעט לשבטי האבוריג’ינים באזור המרכז ואתר עליה לרגל לתיירים ועולי רגל חילוניים מזה כמאה שנה.
1873 הנוסע וויליאם גוס היה לאירופי הראשון לצפות ב”סלע” וקרא לו סלע איירס על שם ראש ממשלת דרום אוסטרליה ובטפסו לפסגה אשר 348 מ’ גובהה הפך את המקום לאתר תיירות וקשר לתרבות המקומית. אך שנתו היפה היתה 1985 כאשר ממשלת אוסטרליה השיבה את האדמה לידי שבט האננגו האבוריג’יני ושילבה את בני המקום בניהול האתר. מאז החולצה הנמכרת ביותר באזור היא “לא טיפסתי על איירס רוק” רוצה לאמר אני מכבד את מורשת הילידים וקדושת האתר לקהילה המקומית ואיני מטפס על ההר.
סביב בסיס הסלע מסלול הליכה באורך 9 ק”מ ובו מערות וציורי סלע, אתרי מים מקודשים, גבי מים, מחסות סלע ותחנות מפגש עם התרבות האבוריג’ינית וסיפורי החלום.
“ראשים רבים” קטה ג’וטה הם 36 כיפות אדומות היוצרים את הר אולגה שנקרא כך ע”י הנוסע ג’יילס על שמה של מלכת ספרד ב- 1872 אתר טבע בו חלק ממסלולי הביקור סגורים על שום חשיבותו לשבטי האבורגינים המקומיים, ובצאתכם בשעת בוקר מוקדמת להליכה במסלול עמק הרוחות ילוו אתכם קולות המדבר ואיתם קונייה אשת הפיתון ולירו מאנשי הנחש הארסי מהאבות הקדומים של בני האננגו.
12 ק”מ מאתר הסלע הוקמה בשנת 1984 עיירת תיירות שתוכננה בידי האדריכל פיליפ קוקס ומהווה דגם נפלא לשילוב פיתוח בנוף מדברי. מפרשי צל, צבעי אדמה, שימוש בחלוקים, שאיבת מים מתת הקרקע ושימוש באנרגיה סולרית לחימום המים בפארק מדברי ו”שמורת תרבות”.
התחנה האחרונה
כביש סטיוארט חוצה את אוסטרליה חולף על פני הימות המלוחות החרבות ומגיע לחוף הדרומי ולאזורים העירוניים של אדלייד וממנה למלבורן וסידני. כאן נמצאת גם תחנתם האחרונה של האבוריג’ינים האוסטרלים, המחר האבוריג’יני?
מזה מספר עשרות שנים זוכה התרבות האבוריג’ינית להכרה, האמנות האבוריג’ינית נמכרת מאז שנות ה-70 ומוצגת לראוה בתערוכות וירידים, ילדי אוסטרליה לומדים אודות ה”תרבות” שלהם ושל היבשת האוסטרלית שרק לפני כ-200 שנה נקראה עדיין אדמה ריקה, טרה ניוליס, אדמות האבוריג’ינים חוזרות לבעליהם, מוסיקת הדיג’רידו מחלחלת לכל מדרחוב באירופה ורב המזכרות שקונים התיירים באוסטרליה הם ממגוון המורשת האבוריג’ינית, אך התרבות כתרבות גוועת ונעלמת בים החולות של הפקידות והויכוח, הפוליטיקה, הסליחה, הכסף והאורניום.
הספר הטוב ביותר בעברית המסכם את נושא האבוריג’ינים באוסטרליה הוא ספרו של אברהם שקד:
“האבוריג’ינים – מסע אל זמן החלום” בהוצאת מפה 200
נקודות ציון בתולדות האבוריג’ינים:
45,000 לפנה”ס הגעת האבוריג’ינים ליבשת
12,000 לפנה”ס שינוי אקלימי וגידול אוכלוסין
1606 לואיס ואס טורס הספרדי עובר במיצר שעל שמו
1642 אבל טאסמן ההולנדי מגיע מבטאביה
1688 ויליאם דאמפייר פוגש באבוריג’ינים
1770 הקפטן ג’יימס קוק נוחת באוסטרליה
1778 ביבשת כ – 300 אלף ילידים
1786 הקמת מושבת עונשין במפרץ בוטאני
1851 הבהלה לזהב
1876 נכחדו האבוריג’ינים הטהורים בטסמניה
1890 ביבשת נותרו כ 60,000 אבוריג’ינים
1912 חוקי בידוד ל”הגנה” על האבוריג’ינים
1918 חוק להרחקת ילדים אבוריג’יניים מאמותיהם
1950 הטמעת הילידים בחברה ה’לבנה’
1967 הכרה במעמדם כאזרחים אוסטרלים
1972 הקמת ה’שגרירות האבוריג’ינית’ בקנברה
1973מדיניות ‘הגדרה עצמית’
1976 חוק הזכויות על הקרקע
1992 פסק דין מאבו לזכויות הילידים
2000 ההצהרה האוסטרלית למען הפיוס
2004 מהומות והפגנות ב”בלוק”, השכונה השחורה בסידני
