כרונולוגיה סינית

סין הקיסרית

הגעת האירופאים ואירועים בני זמנינו

•  1516 הגעת פורטוגזים למקאו, תחילת סחר אתם ועם סוחרים בריטים. עיקרי המסחר הם משי, תה, פורצלן ואופיום.
•  1685 נמל קנטון נפתח לסחר אירופאי (הולנדי ובריטי).
•  1800 צו סיני אוסר על הסוחרים הבריטים מלמכור אופיום לסינים.
•  1842-1860 תקופת שלוש מלחמות האופיום.
•  1851 המרד הנוצרי של תנועת טאי פינג (המלכות השמימית של השלום הגדול).
•  1895 מרד הבוקסרים נגד שושלת צ’ינג ומאוחר יותר נגד האירופאים.
•  1.1.1911 המהפכה הסינית, סון יאט סן מוכרז כנשיא הרפובליקה של סין, הקמת צבא הקוו’מינטאנג.
•  1921 המפלגה הקומוניסטית מוקמת בשאנגחאי, מאו טסה טונג חבר זוטר. בשלבים הראשונים משתפת המפלגה פעולה עם ממשלת הקוו’מינטאנג.
•  1925 מות סון יאט סן, צ’יאנג קאי שק תופס את השלטון.
•  1927 צ’יאנג קאי שק פוקד לרצוח 5,000 קומוניסטים, ומתחיל להיאבק בקומוניסטים. מאו טסה טונג עולה כאחד המנהיגים המבטיחים.
•  1931 הפלישה היפנית למנצ’וריה, היפנים מוגדרים על ידי צ’יאנג קאי שק כמחלת עור, הקומוניסטים – מחלת לב.
•  1934 המסע הארוך של הקומוניסטים להרים במערב, 90,000 איש חוצים 5,000 מייל במסע כיבוש ובריחה מהקוו’מינטאנג. במהלך המסע הופך מאו למנהיג העליון, מתחתיו דזו’ו אנלאי, לין פיאאו, ליו שאו צ’י ודנג שיאאופינג (שעוד יטביע את חותמו בסין).
•  1937 פלישת היפנים למזרח סין והעברת הבירה לצ’ונג צ’ינג ע”י הקוו’מינטאנג.
•  1945 כניעת היפנים לכוחות הברית ועזיבתם את סין.
•  1945-1949 קרבות אדירים בין הקומוניסטים בהנהגת מאו לכוחות הקו’ומינטאנג בהנהגת צ’יאנג קאי שק. 30,000 יהודי סין עוזבים את המדינה.
•  1.10.1949 הקמת הרפובליקה העממית של סין (סין הקומוניסטית), מאו הופך ליו”ר המפלגה, התאריך הזה הופך ליום העצמאות של סין.
•  1951 פלישת סין לטיבט ושינוי שם המחוז ל “שידזאנג”.
•  1956 מבצע “תנו ל 100 פרחים לפרוח” (חופש הבעת דעה) מנוהל ע”י מאו כאמצעי פיתוי לאינטלקטואלים להביע דעותיהם (לפתות הנחשים לצאת משקיהם).
•  1958 הקפיצה הגדולה קדימה – מיליוני איכרים מתים ברעב לעזור בייצור פלדה, הקמת הקומונות, כ 15-20 מיליון מתים ברעב.
•  1966-1970 מהפיכת התרבות, הקמת המשמרות האדומים, סבל בל יתואר של רוב האוכלוסייה.
•  1967 מאו מסלק את דנג שיאאופינג וליו שאו צ’י, ונשאר עם דזו’ו אנלאי ולין פיאאו
•  1971 “ניסיון ההתנקשות” של לין פיאאו במאו ומותו של לין פיאאו ב “תאונה”.
•  1972 ביקור הנשיא ניקסון בסין – הכרה בינ”ל בסין הקומוניסטית ונפילת “מסך הבמבוק”.
•  1973 חזרתו לתפקיד (בפעם השנייה) של דנג, היו”ר מאו מבסס את “כנופיית הארבעה”.
•  8.1.1976 דזו’ו אנלאי (שנחשב לשריד ההגיוני האחרון בממשלה) מת, דנג שיאאופינג שוב מסולק, כנופיית הארבעה תופסת את הפיקוד בעקבות מחלתו של מאו.
•  5.4.76 חגיגות צ’ינג מינג (חג המתים), תקרית טיאננמן הראשונה – הצבא תוקף אלפי מפגינים.
• 28.7.76 רעידת האדמה בטיאנג שאן מוגדרת כאסון הטבע הגדול בכל המאה ה – 20, כ 800,000 הרוגים.
•  9.9.76 מות היו”ר מאו ומאסר כנופיית הארבעה.
•  1977 חזרתו (בפעם השלישית) של דנג שיאאופינג, תחילת מדיניות הדלת הפתוחה, טיהור בשמאל הקיצוני, תחילת הרפורמות בכפר, פירוק הקומונות
•  1979 ארה”ב מעניקה לסין את הכינוי Most favored nation, הקשר הכלכלי בין שתי המדינות מתהדק.
•  1984 מעבר לרפורמות בערים, פתיחות רבה יותר לעולם, השקעות אמריקאיות בסין.
•  4.6.89 ארבעה חודשים לאחר ביקור ג’ורג’ בוש בסין פורצת תקרית טיאננמאן השנייה. סין מגונה ע”י כל העולם, מסע טיהורים, רה”מ מפוטר, ובמקומו עולה ג’יאנג זמין, שנה של משטר צבאי, בידוד מהעולם וסנקציות כלכליות.
•  1992 ערב וועידת מדריד כינון יחסים דיפלומטים בין ישראל וסין.
•  פברואר 1993 מותו של דנג שיאאופינג בגיל 93. למרות תחזיות קודרות לגבי חוסר יכולתו של ג’יאנג זמין להחזיק את סין ביציבותה הוא עושה זאת בהצלחה, הוא הופך לאיש החזק ביותר במדינה, ומחזיק בתפקידי הנשיא ויו”ר המפלגה.
•  יולי 97 מעבר הונג קונג מידי בריטניה לידי סין.
•  אוגוסט 98 ביקור יצחק מרדכי כשר הביטחון בסין, התהדקות הקשרים הביטחוניים עם ישראל מתקיימים תוך חשש מהקשר בין סין לאיראן.
•  דצמבר 99 מקאו עוברת מידי הפורטוגזים לידי הרפובליקה העממית של סין.
•  שנת 2000 ג’יאנג זמין מודיע על מלחמה בשחיתות, ביולי – בלחץ ארה”ב מבטל רה”מ אהוד ברק את עסקת מטוס הביון הפאלקון שנחתמה עם סין, יחסי סין-ישראל מתערערים.
•  יולי 2001 המונים יוצאים לחגוג לאחר ההודעה על קיום המשחקים האולימפיים. בבייג’ינג ב 2008, עבור ג’יאנג זמין ההחלטה היא ניצחון אישי.
•  תחילת 2002 סין הופכת לחברה בארגון הסחר העולמי (WTO).
•  דצמבר 2002 הו ז’ינטאו, בעבר מזכיר המפלגה בטיבט והאיש שדיכא שם את מהומות 1988 הופך לאיש החזק בסין, ומקבל את תפקידי הנשיא ויו”ר המפלגה. ג’יאנג זמין פורש מרצונו מתפקידו כיו”ר המפלגה ושומר על מעמד בכיר כראש הצבא (עד 2007). בין שני האישים החזקים קיים מתח.
•  אפריל 2003 – שנת הסארס. כלכלת סין נפגעת בצורה קשה, ועם זאת שומרת על צמיחה.
•  נובמבר 2004: ה”אפוק טיימס” מתחיל לפרסם בסין סדרת מאמרים בשם “תשעה דיונים על המפלגה הקומוניסטית”, מסמך הנותן סקירה לא מצונזרת על מעשי המפלגה בעשורים האחרונים, ומראה כיצד המפלגה, ב 56 שנות שלטונה הביאה למותם של כ 80 מיליון איש.כל המחזיק במסמך צפוי כיום ל 4 שנות מאסר.
•  אוגוסט 2006 – סין מודיעה כי תשלח כ 1,000 חיילים לכוח הרב לאומי המוצב בלבנון, “עם העלייה בכלכלה על סין לגלות יותר אחריות בין לאומית”, דברי רה”מ.
•  2 בספטמבר 2006: שמועות על סחר באיברים המתבצע בידי גורמים ממשלתיים, המשתמשים כמקור לאיברים באסירי תנועת “פאלון גונג” (תרגול גלגל החוק), העוסקת בסוג של טאי צ’י. התנועה הוצאה מחוץ לחוק בשנת 1999 לאחר הפגנה בת 10,000 איש מול בית הפרלמנט. אנשיה נרדפים מאז באכזריות.