רוח הקאמי ביפן “דרך הקאמי” או דרך האלים היא הדת היחידה שהתפתחה על אדמתה של יפן, דת שעמדה בצל של שתי תפיסות גדולות וחשובות במזרח שהשפיעו גם על ההגות היפנית והם הטאואיזם והבודהיזם. תרבות יפן ספוגה בסימליות וערכים הניזונים מתפיסות עולם אילו ובהן גם השינטו. טהרה וניקיון, צניעות ומידור, הקשר לטבע ולסביבה כל אילו עוצבו מתפיסת השינטו. בתרבות העתיקה והניאוליתית של יפן, תרבות הג’ומון, היו אלוהיות שתוארו כאלות פיריון הדומות בתבניתן לאלות הפיריון הכנעניות ומרחבי ארם נהריים. אלוהיות אורז ומים מוכרות מראשית ההיסטוריה הקדם כתבית.
כמו בדתות קמאיות עוצה הקשר המאגי שבין האדם לרוח האבות הבוראים, לבתי האב הקדמוניים ולכוחות הטבע שסביב האדם. אלת השמש אמאטרסו האם השמיימית של בית האב הגדול ימאטו היתה לכח המיתולוגי בין אלהי השמים. הקשר שנולד אז בין הקיסר, המיתוס ואלוהות השמש היה היסוד לתפיסת הקיסר עד העת החדשה ביפן, תפיסה שקרסה באחת בתום מלחמת העולם כשהקיסר מוותר על הזכות האלהית והעם היפני מקבל בתמיהה, ציות והכנעה את נאומו של הקיסר. לאחר שתי מאות של שלטון השוגונות היפנית ושלטון בית טוקוגאווה הושב הסדר הישן על כנו ובעקבות הרסטורציה של מייג’י הקיסר שב לשלטון בשנת 1868.
בשנת 1871 הוכרזה השינטו כדת מדינה. כמו דתות רבות בעולם גם דת זו נקראה דת האלים, או דת הקאמי (גם הדתות המצרית והרומית, היוונית והמסופוטמית וההינדו נקראת בשם דומה) ורק בשנת 1871 הוכרה כדת השינטו והיתה לדת המדינה בחסות החצר הקיסרית. השינטו היום הוא תיפזורת של מקדשים המייחדים מספר עצום של אלים אך רב המקדשים חוגגים תהלוכות ופסטיבלים מקומיים ופותחים את שערי המקדשים לביקור האלים במועדים קבועים.
הפסטיבל המקובל במקדשי השינטו הוא תהלוכות רחוב בהם נישאים מיקושי, מקדשים ניידים, ברחובות העיר. רוחות הקאמי מוזכרים בשני הקבצים העתיקים המהווים מקור למיתולוגיה היפנית והם הקוג’יקי והניהוןשוקי מן המאה השמינית. אמאטרסו בת הישות השמימית איזנגי נו-מיקוטו הוא הזכר הנעלה (אדם היפני) אמטרסו נוצרה מעינו, צוקיומי אל הירח נוצר מעינו האחרת וסוסנו אל הסערה בקע מאפו הוניניגי, הנכד נשלח לארץ בני האדם ועמו 3 חפצים שהפכו לסמליים בתרבות יפן: ראי קדוש, חרב, ואבן הפריון. קאמי נוספים הם האצ’ימן – רוח הקיסר האגדי אוג’ין – אל המלחמה שבעת האלים בני המזל – מגלמי התכונות החיוביות דאיקוקוטן בן המזל מופיע עם שק מטבעות והאל אביסו המופיע עם חכה ודג ומסמלים עושר ושפע האלים האחרים בני המזל הם אילו של המוסיקה והאמנויות, הפופולאריות, רוחב הלב, אריכות החיים והחסד.
לעיתים גם מצביאים וגיבורים בני אלמוות הוכנסו אחר כבוד לפנתאון הקאמי ובהם רוחו של איאסו, השוגון הראשון לבית טוקוגאווה והקיסר מייג’י משלהי המאה ה-19 שבימיו עברה המדינה לעולם המודרני של הארצות המפותחות. השינטו עוסק גם בשאלת הרוחות הרעות, אוני, שאינן נראות והסימלי בהן הוא רוחו של השועל. לשועל תפקיד חשוב ביצירות התיאטרון היפני ובא לסמל רוח מוטרפת או רוע שעולים בהצגה. לרוח הרעה של השועל קשר לאינרי, אל האורז, הקאמי הנדיב ביותר, והזוגיות הזו של טוב ורע בתרבות ובמסורת היפנית אופינית גם באלים וביטויים אחרים. הקאמי מצויים בכל, בהרים ובגיאיות, בנהרות וצמחים ולכן הצופים בטבע, המטפסים להר עוסקים בפולחן. אך הפעילות הפולחנית איננה רק ברומו של עולם אלא גם עונה להתלבטויות היום יום בהן אשה מחפשת בן זוג או מתפללת לשלום בעלה, או הורים דורשים בהצלחת ילדיהם במבחני המכללה.
צומת חשוב ושינוי ברוח השינטו ובפולחנו התרחשו במפגש בין השינטו והבודהיזם. המפגש החדיר עקרונות בודהיסטיים לדת המקומית ושינה אדריכלית את מבני המקדש המקדשים תמיד בנויים במרחב קבוע על פי תוכנית מוכרת ווכוללים גן או מרכיב טבעי לקשור את מקדש ורוח הקאמי לטבע ולסביבה. בכניסה למקדש הטוריי, השער האדום, המשמש כגבול בין הקודש והחול, בין הארצי והשמיימי. סרטי נייר מסמלים את הימצאות רוח הקאמי, פינה לטוהרה בעזרת המים. שני חלקים למקדש, ההונדן ובו פסל הקאמי וההידדן – בית התפילה. מחיאת הכפיים או צילצול בפעמון ימשכו את תשומת לב הרוחות. בצמוד מהווה חדר קבלת הפנים כמקום התכנסות לבני המשפחה בעת חתונה או טקס כלשהו. בכניסה למקדש יתלה הקשר האינסופי, סמל שינטו ויתלו קמיעות מזל שהונחו על ידי מאמינים. מקדשים יכולים להיות ענקיים או מקומיים כשהקטנים מכל הם המקדשים הפרטיים בבתי היפנים.
קמידאנה, מדף לאל ובו יופיעו שמות אבות המשפחה כחיבור לפולחן האבות הקדמוני המוכר בכל תפיסות המזרח הרחוק והפסיפיק. על אף שאין הירארכיה או אירגון גג למקדשים היפניים נחשב המקדש באיסה לחשוב ולקדוש במקדשי יפן.המקדש מוקדש לאלת האורז ולאלת השמש. המקדש מפורק מדי 20 שנה ונבנה מחדש חגי המקדש, המצורי, נחגגים ברב הדר ועם ברחובות העיר ומהווים מפגש דתי – חברתי. פסל הקאמי נישא בחוצות העיירה על ידי בני נוער המנענעים את המיקושי להנאת הרוחות. הטקסים הצנועים יותר נערכים בחילופי העונות, בבוא האביב, בכניסת השנה החדשה, בשתילת האורז, בקציר האורז.
כסמל להתחדשות, טבע ופוריות הפך המקדש לאתר ראשי לטקסי הנישואין כשהמשפחות מתרכזות במקדש בימי א בבוקר לתפילת הנישואין המנוהלת על ידי כהן השינטו, קנושי. בטקס ההיטהרות מנופפים כהני המקדש ביין אורז מקודש מעל ראשי המתפללים כאות לטיהור ואיזון הגוף. במזרח ובדרום מזרח אסיה התפתחה במהלך אלפי השנים האחרונות השמאנות. שרידים לתפיסה זו קיימים גם במקדשי השינטו היפניים. אילו הן נערות מיקו צעירות שמוליכות את רוח הקאמי, בעבר יצרו טקסי טראנס, רוקדות במקדשים ריקודי קאגורה הרמוניים או מוכרות קמיעות לעולי הרגל.
