בורמה היא מדינה קסומה אך בעיקר מדינה של ניגודים; אחד מספרי הדרכת המטיילים לבורמה נפתח בשאלה: “האם לנסוע לבורמה”?
השאלה מתעוררת מכיוון שבבורמה שלטת כת צבאית אשר כופה משטר אימים על אזרחי המדינה, משטר אשר “זכה” בסקר זכויות האדם בשנת 1994 במקום האחרון בעולם, אחרי עירק. משטר זה מחזיק בשלטון מאז 1989 וזאת למרות שבבחירות, שנערכו ב- 1990, זכתה מנהיגת המפלגה הדמוקרטית, אנג סן סוצ’י (פרס נובל לשלום ב- 1991) ב- 87% מהקולות. המשטר פסל את הבחירות, ואנג סן שוהה במעצר בית מזה 10 שנים ביאנגון הבירה.
בורמה שינתה את שמה ב- 1989 והיום היא נקראת “האיחוד של מיאנמר”. הסיבה לשינוי נעוצה בעובדה שהעם הבורמזי מהווה אמנם רוב באוכלוסיה (כ- 70%) אך במדינה קיימות עוד 111 קבוצות אתניות שונות, מה שעושה את בורמה למדינה ההטרוגנית ביותר באסיה.
בורמה, ששוכנת בדרום-מזרח אסיה, מונה כיום כ- 49 מליון נפש ומשתרעת על פני 671,00 קמ”ר (פי 33 מישראל). הכלכלה כושלת וזאת למרות עושרה במחצבים; קיימים בה מרבצים של אבני חן, מחצבים פטרוכימיים והיא אחת הספקיות העיקריות של עצי טיק (“הזהב של הטבע”). המטבע הבורמזי נקרא צ’אט והשער הרשמי הוא: 1 דולר=6 צ’אט. בשוק השחור לעומת זאת, 1 דולר=380 צ’אט לערך, וכולם, כולל המוסדות הבנקאייים, עובדים לפי שערו של השוק השחור. דבר מעניין נוסף לגבי הצ’אט הוא שבאופן מפתיע, קיימים שטרות של 45 ו- 90 צ’אט. מקור העניין הוא באחד המנהיגים, ששמע לעצת יידעונים שטענו שתשע הוא מספר המזל שלו ולכן הונהגו במדינה שטרות בכפולות של תשע.
מפגש עם בורמה הוא בראש וראשונה מפגש עם הבורמזים היפים והנעימים ביותר מבני דרום מזרח אסיה. נחשלות המדינה ועוניה מבליטים את אורח החיים המסורתי ואת האמונה הדתית החזקה, והרי אנו כנוסעים וכטיילים מחפשים את האותנטי, האמיתי, והפחות ממוסחר, אז כל אלו חברו בפינה זו של דרום מזרח אסיה. נעימות התושבים ופשטות חיי הנזירים על רקע האמנות, מלאכות היד, המוסיקה והאדריכלות יוצרים את מרקם הטיול במדינה רחבת הידיים.
הדת
הדת היא למעשה הדבר החשוב ביותר בבורמה; בודהיזם היא הדת הרשמית – 90% מכלל התושבים הם בודהיסטים, וזוהי המדינה בה נשתמר הבודהיזם בצורתו המקורית והטהורה ביותר. במדינה ישנם כ- 300,000 נזירים(!) ונוכחותם הינה חלק אינטגרלי מחייו של כל בורמזי. יש לציין שהנזירות הינה דבר שכמעט כל בורמזי מתנסה בו למשך מספר שבועות בחייו, להבדיל מאלה, שעבורם הנזירות הינה דרך חיים. יחסי הגומלין ההרמוניים והכבוד ההדדי השוכנים בין קהילת הנזירים לקהילה המפרנסת, הם דבר המעורר פליאה והתפעלות, בעיקר אצל התייר הישראלי, המגיע מעולם מושגים חברתי שונה כל כך.
הקסם הבורמזי
בורמה שובה את לב המטייל ממבט ראשון – הצבעים הטבעיים שלא דהו או מוסחרו, הנזירים העטויים גלימות כתומות ואדומות, הילדים המאופרים בטאנקה – צבע צהוב לבנבן של אבקת קליפת עץ, כיפות המקדשים המצופים זהב שנתנו למדינה את כינויה ארץ הזהב. הקסם העיקרי הוא ללא ספק התושבים עצמם… קשה להאמין שבעולם בו אנו חיים כיום, קיימים עדיין אנשים כמו הבורמזים; השלווה, הנתינה, הפשטות, טוב- הלב והכנסת האורחים הם הדבר הבולט ביותר עבור תייר המגיע למדינה.
42 מליון תושבים חיים בארץ ששטחה 675,000 קמ”ר, ארץ רחבת ידיים עשירה באוצרות טבע ובמים הניגרים אליה ממורדות ההימאליה, אך נושאת את עול דיכוי המשטר הצבאי.
לבורמה היסטוריה מפוארת. על פי המיתולוגיה היו המלכים הבורמזים מצאצאי בודהא. שושלות של מלכים רבי עצמה עלו וירדו לאורך הדורות והשנים מאז המלך הראשון אנוורטה סביב שנת 1000.
יאנגון
ינגון או רנגון לשעבר בירת מיאנמר ארץ בני שבט המיאן היא החשובה בערי המדינה. בליבה הפגודה הגדולה שוודגון וכן פגודות ומנזרים נוספים בעיר שילמדו אתכם על אדיקותם ותמימותם של תושבי מיאנמר.
המונומנט המיוחד ביותר ביאנגון ואולי אחד היפים באסיה, הוא פגודת השוודגון. הפגודה, שמתנשאת לגובה של 98 מטרים, בנויה מכ- 8,000 מטילי זהב, משובצת באבני-חן ומוקפת ב- 64 מקדשים בסגנונות ארכיטקטוניים שונים. האגדה מספרת ששני סוחרים בורמזים היו הראשונים שפגשו את הבודהא לאחר שהגיע להארה. הם נתנו לו את ארוחתו הראשונה ובתמורה הוא נתן להם שמונה משערות ראשו. שני הסוחרים חזרו לבורמה עם השערות ואז החלו להתרחש ניסים. הם טמנו את שערות הבודהא באדמה ובנו במָקום פגודה, שמאז נהרסה ונבנתה אין ספור פעמים. פגודת השוודגון נראית מכל פינה בעיר, האווירה האופפת את המקום קשה לתיאור וביקור במקום בשעות הזריחה, הוא חוויה בלתי נשכחת. בשעות אחר הצהרים מגיעים לכאן עשרות רבות של בורמזים, אוחזים במטאטא ודואגים למרק את המקום, בהתנדבות כמובן, התגמול הוא בסגולות טובות.
מנדליי
במנדליי בירתה של הממלכה האחרונה והעיר השניה בגודלה במדינה, נשמר אורח החיים הבורמזי המסורתי וניתן לצפות בהווי החיים סביב הפגודה החשובה, פגודת מהאמוני ובפגודות ובמנזרים שסביב גבעת מנדליי. בפגודה מהאמוני מוצב הבודהא הנערץ מצופה זהב וסביבו פסלי ברונזה חמרים. עולי רגל רבים פוקדים את המקום ומבקשים מרפא לחולי וכאב. סיור בוקר לאורך המזחים ובאזור הנמל יגלה עולם של יורדי ים, סוחרים ודייגים. מרתקות גם הן הערים המיותמות והנטושות סביב מנדליי.
בקאלאו ניתן להנות ממפגש עם עולם הולך ונעלם, השוק המקומי הופך לאבן שואבת למאות תושבים ססגוניים בני השבטים היורדים ומגיעים מערי וכפרי האזור.
פאגן
פגאן היא בירת הממלכה הבורמזית העתיקה וזהו המקום לשוטט בין חורבות העיר הנטושה של ממלכת פאגן המהווים את פאר הארכיטקטורה, הפיסול והציור מימי תור הזהב של הממלכה. תור הזהב החל כבר במאה ה- 10 כשהמלך כבש את טטון והביא עימו אומנים, פסלים, נזירים וכתבי קודש.
בעמק נהר הארוודי ניתן ללמד את אורחות חייהם של התושבים המתפרנסים מחקלאות ומעבודות לאקה המופק באזור. טיול מעניין להר פופה המהווה מרכז דתי ומקדש לפולחן הנאטים, כשמראה השקיעה מעל החורבות הוא בלתי נשכח.
אגם אינלה
בצפון-מזרח המדינה נמצאת מדינת שאן; כאן נמצא אחד המקומות המעניינים והקסומים ביותר באסיה- “אגם אינְלֶה”, המכונה “ונציה האסייתית”. זהו אגם מים מתוקים, רדוד מאוד, המשתרע על פני 116 קמ”ר, בגובה של 875 מ’ מעל פני הים. מכיוון שהאזור הוא ברובו הררי ואין בו די שטח לחקלאות, בני האינתה (בני האגם), התושבים הנוכחיים, השונים במוצאם האתני משאר תושבי האזור, התיישבו לא רק לצד האגם, אלא על האגם עצמו… כיום חיים על האגם כ- 70,000 מבני האינתה, ב- 17 כפרים הבנויים על כלונסאות (למנוע הצפות בבתים בזמן גשמי המונסון), כאשר ההתניידות מבית לבית ומכפר לכפר היא באמצעות סירות קטנות.
בני האינתה פיתחו חקלאות של “גנים צפים”; הם מנסרים פיסות אדמה מצידי האגם, משיטים אותם למרכז האגם ובעזרת מוטות במבוק מעגנים אותם בקרקעית. האצות הגדלות במים הרדודים והבוץ העשיר במינרלים משמשים לדישון הגידולים. היבול פורה ביותר ומבכיר במשך כל עונות השנה. באגם גדלים מלפפונים, עגבניות, פאפאיות, ענבים, מלונים, אורז ועוד. העבודה והטיפול בערוגות הצפות נעשה מתוך סירות קַנוּ קטנות. בנוסף, מתפרנסים תושבי האגם, גם מדיג (בשיטת דיג ייחודית להם), מייצור אטריות ומוצרי סויה, סיגרים בורמזים ועוד. במקום אופיינית שיטת חתירה מיוחדת, בעזרת הרגל; החותר בסירה עומד על רגל אחת וחותר ברגלו השניה. חתירה כזו, מאפשרת לבני האינתה להשקיף קדימה ולזהות מקום טוב לדיג, לראות מה קורה מעבר לסבך ולהשאיר את ידיהם פנויות לעבודה בערוגות. החיים על האגם הם חיי קהילה תוססים הכוללים שווקים צפים, מנזרים, מופעים, פסטיבלים, ותחרויות שיט בסירות ארוכות.
השילוב של ההסטוריה, האמנות, העושר הרוחני והאנושיות של המדינה הם שיא הביקור – עושר הפגודות בעמק פגאן המותיר אתכם פעורי פה ונרגשים אל מול היופי והעצמה של עשרות פגודות הצומחות מן האדמה והשילוב של האמנות וההסטוריה, האדריכלות ורוח האדם משתרגות אלו באלו
בכל פינה, אך ללא ספק הרגע המדהים הוא זמן השקיעה – המקדשים המאדימים ומשחק הלבן והזהוב על רקע גווני האדמה.
