תרבויות עולם מקדש בורובודור ביאווה. העולם כמנדלה.
בלב האי החשוב ביותר באינדונזיה מתנוסס מזה כ 1000 שנה אחד המבנים המרתקים ביותר בעולם. אי שם בשולי התרבויות ההינדו בודהיסטיות מכוסה בשכבות של אסלאם ושל שינוי בין כפרים ג’אוונזיים, מעל חלקות האורז המוריקות ומטעי הקוקוס המסתירים את סוד המקום ובצל הרי געש פעילים מתנשא מקדש בורובודור. המבנה המרשים שאין דומה לו בעולם מורכב מסדרה של פלטפורמות קונצנטריות העולות כמדרגות לפסגה האמצעית. ללא גג ללא קשתות וללא חלל פנימי. פשטות המבנה מנוגדים לעושר גילופי האבן וסצינות מיתיות המתנוססות על הפנלים הרבים העוטפים אותו.
1460 אבנים מתוגלפות בעבודת ריקמה בשטח כולל של כ 2000 מ”ר. אורך צלעות הבסיס 123 מ’, גובהו של המבנה 35 מ’ וסביב האתר משובצים 504 בודהות בגודל אנושי, פסלים המסותתים בסלע וולקני מקומי. סיפורי התבליטים עוסקים בעולמות הרוחניים בהם חוק הקארמה המתואר בשלל תבליטים של חיי יום יום וחיי העולם הבא, של סיבה ומסובב, שכר ועונש ומעגל האינסופיות של הלידה והמוות, סיפור חיי הנסיך סידהארטה וההכנות ללידתו בגן לומפיני בצפונה של הודו דהיום, תבליטי חיפוש האמת המוחלטת של סודהאנה ובו מסעו ומפגשו עם יצורים שונים ותיאור גן העדן והעולם השמיימי.
בעבר כשבאזור פרחה ממלכה בודהיסטית עלו עולי הרגל אל הסטופה השמיימית תוך כדי מסע רוחני אישי. המקום היווה כור התנסות לעליה בדרגות הקדושה וההיטהרות בעשר רמות הנירוונה. כבר במפגש הראשון אל מול האתר הרגיש עולה הרגל את הוד ויראת השמים, וכך תוך כדי עליה בסבך המסדרונות, לאורך התבליטים בהם סצינות מיתיות ופיסלים עלו המאמינים ברדגות ההיטהרות. הבודהיזם המהאייני שרווח באזור זה הקים את אתר הפולחן כמקדש לבודהא אך יותר מכך כאתר לתירגול רוחני תוך כדי טיפוס. העליה בשלושת השלבים היא מטאפורה לעליה בקוסמולוגיה הבודהיסטית מהקוטמה התחתונה של עולם הרציות, דרך עולם הצורות אל העולם חסר הצורה.
לאחר המסד התחתון שהיה שונה בעבר ומעוטר גם הוא אך לא שרד ונתגלה רק במחצית המאה ה-18 עולים לגלריות ומהלכים לאורכן בכדי להתרשם ולהבין את סיפורי הגלריות. ההרגשה של הליכה במסדרונות החיים אל מול הצגה שמחליפה את התפאורה שלה מדי פעם מותיר את עולי הרגל בדממה משתאה. עולם המיתולוגיה ניבט מכל פינה. מאות דמויות בתיאורים פלסטיים ומצבים שונים ובהם פנים נעימים וכועסים, נאים ומכוערים. ככל שעולים במעלה המדרגות והקומות היצירה מורכבת יותר ואנו עוברים מעולם החיים לעולם הדמיון לעולם הידע ומסיימים בהארה.
מקצת מהתגליפים לקוחים מהג’טאקס והאבדאנס וגילגולם הקודם של בודהיסטיות, כשבקומות הגבוהות יותר אנו עדים לתיאורים של חיי סאקמוני, בודהא גאוטמה או בודהא ההיסטורי. האתר נבנה במאה ה 9 בימי ממלכת סיילנדרה ומרכזה ההינדו בודהיסטי בג’אווה. במאה ה 11 ננטש האתר לראשונה כאשר מרכז הממלכה עובר למזרח האי, במאה ה 14 בעקבות התפשטות האסלאם בדרום מזרח אסיה ובארכיפלג האינדונזי החלו להעלם הממלכות ההינדו-בודהיסטיות ואילו היו המאות האחרונות של המבנה כמבנה פעיל ומקור עליה לרגל למאמינים בודהיסטיים.
ממעוף הציפור נראה המבנה כמנדלה ארכיטקטונית המייצגת את הקוסמולוגיה הבודהיסטית ואת טבע המחשבה ועדיין מרחפת השאלה האם נבנה כסטופה ולא כמקדש בשל היעדר חלל תפילה. המנדלה משמשת לטקסים ולמדיטציה להוביל אנשים לרמות רוחניות גבוהות יותר. זהו תיאור גרפי של הקוסמוס המאכלס אלים ודמויות ומשמש גם ככלי עזר למדיטציה והתבוננות פנימית. המנדלה יכולה להיות כציור דו מימדי, כאיור חול או כמבנה בדומה לבורובודור.. כנראה שתי מנדלות מפורסמות היו לאבטיפוס ממנו נלקח הרעיון למבנה האבן, אילו הן “עולם המאטריקס” ו”עולם היהלום”. הראשונה מקובלת עד היום המנזרים טיבטיים ובעיקר בתיאור גרפי בעזרת חול צבעוני.
432 פיסלי בודהא פזורים לאורך המעקות הקונצנטריים. במעקה הראשון והשני 104 נישות בשלישי 88 ברביעי 72 ובחמישי 4 וכך גם הסטופות היורדות במספרן ובהן פסלים עם מודרות שונות, תנוחות ידיים אחרות בכל אחת הרוחות השמים. ההר הארכיטקטוני הוא קונספט מורכב בהשפעה הדדית של תרבות ג’אווה עם תרבות בודהיסטית שהגיע לאזור מעבר לים. דגם הבודהא במדיטציה מתאים לעולם המתבודדים במערות האזור וההר המלאכותי דומה להר הגעש סומרו המתאים גם להרים מיתולוגיים בתפיסת העולם ההינדית. הסטופה אילצה את המאמינים להקיף את המבנה המרכזי עשר פעמים וקח להתרשם מהתגליפים בסדר הנכון תוך כדי התנקות והיטהרות מחד ולמידה וההערכה מאידך.
