קמבודיה , שורשי התרבות במקדשי אנגקור

בקירבת העיירה סיאם ריפ נמצא האתר המפורסם, המדהים, והחשוב ביותר באסיה, אתר המתקשר לעולם ההינדי ולזה הבודהיסטי, אתר אם לארמונות ולמקדשים המוכרים של תאילנד, אתר שהוא תמצית החשיבה והאדריכלות של דרום מזרח אסיה.
אנגקור מייצגת את הלב הרוחני והזהות של בני החמר והיא מכלול המקדשים הגדול ביותר בעולם. פעמיים גילתה האנושות את שרידי המקדשים ביערות הגשם. פעם ראשונה בשעת גילויים במאה ה- 19 ופעם שניה בשנים האחרונות עם סיום מלחמת האזרחים ופתיחת האתר לאלפי מטיילים ותיירים.

השמורה האדריכלית של מקדשי אנגקור משתרעת על שטח של כ- 300 קמ”ר והתנוססו בה יותר מ-1000 מקדשים בימי פריחת הבירה החמרית. מכילה 72 מונומנטים ומערכת השקייה שעשתה את האתר לאחד מפלאי עולם.
אך אנגקור היא הרבה מעבר לשמורה אדריכלית או מערכת גיאומטרית של מבנים וסמלים. זהו מכלול הרמוני של אמנות ומחשבה, של ספורת ומיתולוגיה, של אלים ושל בני אדם.
השילוב העדין בין הגודל העצום של המבנים אל מול הפרטים הקטנים, הגילוף באבן ועבודות התחרה עושים את האתר לאחד המיוחדים בעולם.

מתוך סבך יערות הגשם ובין שורשי העצים עולים ומתנשאים דמויות ופרצופים מחייכים, פילי אבן ונשים בתנועות ריקוד, שערי אבן דוממים וחלונות מעוטרים פתח לתרבות עשירה שנמוגה בסבך הג’ונגל.
הנרי מוהוט, בוטנאי ונוסע צרפתי יצא בשלהי המאה ה- 19 ללב יערות קמבודיה וגילה את האתר של “העיר האבודה של אנגקור”.

ההסטוריה של אנגקור החלה במאה ה- 9 כשהקים ייאייוארמן את שושלת בית המלוכה והכריז עצמאות מיאווה.
המקדש המרכזי שנתן שמו לשמורה הוא אנגקור ואט. הוקם ע”י המלך סוריווראמן ובניתו נמשכה 37 שנה במחצית המאה ה- 12. המקדש הוא בבואה של הר מרו. בקוסמולוגיה ההינדית בנוי היקום מיבשת מרכזית מוקפת 6 יבשות ו- 7 אוקינוסים. במרכז מתנשא הר מרו בראשו 5 פסגות בליבן עירו של ברהמה, משכן האלים. סימליות זו באה לידי ביטוי בכל פינה ברחבי האתר: גלריות מעגליות, מגדלי פסגות, דרקונים מיתולוגיים רבי ראשים וגשרים המחברים בין העולם האנושי והעולם השמיימי. במרכז המבנה 3 קומות וסביבו גלריות מורכבות. כמעט כל משטחי האבן של המקדש על פני ק”מ לערך מעוטרים ומתוגלפים בתבליטים מדהימים ובהן 1700 דמויות של רקדניות טקסיות, רקדניות האבסרה המפוסלות בעבודה עדינה בקירות האבן, וספור חביצת אוקינוס החלב בו נאבקים השדים באלים וחובצים את הים בכדי למצות ממנו את חיי הנצח, כשמלווים את הארוע הנחש-השטן שנח על גבי צב, האלים ווישנו, אינדרה וברהאמה והאל הקוף האנומן.

 
cambodia-angkor-temple

האל המרכזי בפולחן היה האל שיווה על אף שמקדש אנגקור הוקדש לוישנו, ואחרים הוקדשו לברהמה שיחדו יוצרים את השילוש ההינדי. חלק ממבני המקדש הוקדשו לבודהא ואחרים האדירו והעצימו את המלכים הבונים. הבניה היא בניה יבשה שבוצעה ע”י אלפי עבדים ואמנים עיטרו את חלקי המבנה. המבנה סימטרי והרמוני והיום חיים בסביבתו נזירים המשמרים את מסורת הקדושה ועולים לרגל לתפילות באתר. מכלול המקדשים עטוף בתעלת מים שגם היא חלק מתאור העולם במסורות קדומות.
השני בחשיבותו באתרי המכלול הוא הבאיון שנבנה במאה ה- 9 והוקדש לברהמה, שפניו הנעימות וחיוכו האלמותי חצובים על כל אחד מחמשת המגדלים המקיפים את המקדש.

הוא ממוקם במרכז הגיאוגרפי של האתר ונמצא בלב אנגקור תום שמוקפת חומת אבן. בתחילת הסיור נדמה שזהו גיבוב של גושי אבן ללא רעיון וסדר, אך אט אט מבינים את עושר הצורות והגילופים, מגלים את הפנים החצי ישנות של דמויות האבן, מחפשים ומוצאים אלפי סצינות הלקוחות מחיי היום יום מימי האימפריה החמרית, אלים מפנתאון האלים ההינדי, דמויות ממיתוסים עתיקים ובעלי חיים מיתולוגיים.
5 שערים שימשו את הנכנסים והיוצאים לאנגקור תום. גובהם 20 מטר כל אחד והם היו מעוטרים בשני צידיהם בפילים הנושאים דמויות אבן.

האתר פונה בצורה יוצאת דופן למערב שלא כדרך מקדשים הינדים הפונים מזרחה והשעות הנפלאות לבקר באתר הם זריחה ושקיעה. עם עליית השחר מופיעים המגדלים בצללית אופיינית “מצביעים” אל השמיים, בשעה שבשעות אחר הצהריים מאירה השמש את כל הפרטים האמנותיים בקיר החזית.
פינה מיוחדת היא טרסת הפילים וטרסת המל המצורע, במה טקסית ארוכה וקיר מתוגלף בעושר רב בהם תאורי הציפור המיתולוגית גארודה, מצעד הפילים, ורקדניות חטובות.

עבודות פיסול מהיפות באתר נמצאות במקדש הקטן של באנטי סראי שם מעוטר כל המקדש בעבודות מהממות של גילופי אבן וכך גם גמלוני הגג, הבסיסים, המרזבים ופינות המבנה. אך הפינה המרתקת לדעתי לאחר שהכרתם את האתר ועמדתם על פאר האדריכלות החמרית הוא מקדש הפרום, המקדש המספר יותר מכל את האפילוג, אמיו האחרונים של המקדש, את סופו. לאחר שזנחו החמרים את בירתם אנגקור, צמחית הג’ונגל החלה לכבוש את האתר וכאן במקדש טה-פרום צומחים העצים מתוך קירות המקדש ושורשיהם מקיפים, ספק חונקים ספק מחבקים את קירות האבן. כאן נראה האתר כפי שנתגלה במאה ה- 19 ע”י הנוסע הצרפתי הנרי מוהוט. עבורי היתה זו פסגת הביקור – שורשי התרבות משתרגים בשורשי העצים מבקשים לספר לנו את סיפור המקדש.

קמבודיה

שטחה 180,000 קמ”ר

9 מליון תושבים

90% בני העם הקמבודי והאחרים מיעוטים סיניים, ויטנאמיים ומוסלמים

הדת השלטת: בודהיזם

השפה: חמרית ושפה זרה צרפתית.

קמבודיה נכללת בטיולים לדרום מזרח אסיה ביחד עם ויטנאם או עם ארצות המקונג בורמה ולאוס. התקופה הטובה לטייל בקמבודיה היא בין נובמבר לפברואר כשהלחות נמוכה והגשם מועט. מאפריל ועד אוקטובר העונה יפה יותר, ירוקה יותר אך חמה עד בלתי נסבלת, לחה ורטובה. בירת קמבודיה פנום פן אליה ניתן להגיע בטיסות מסייגון, בנגקוק, הונג קונג, סינגפור, ויאנטיאן.
הקשר בין פנום פן לסיאם ריפ מתבצע בטיסה. רשת הרכבות והכבישים דלה ביותר.

This entry was posted in מאמרים. Bookmark the permalink.

Comments are closed.