סין חברה משתנה

כותב: זאב רילסקי

 

פרגמטיזם או שמרנות תרבותית · דת, מדע וחילון · פתיחות או אינסולריות · מימשל ומדינה · עיור וחקלאות · קומוניזם וקפיטליזם · מעמדות והירארכיה · נשים ושינוי מעמדן – אלו הם רק מקצת הצמתים והמחלפים עימם מתמודדת המדינה והחברה הסינית במהלך 25 השנים האחרונות מאז החלה לשנות פניה, 25 שנים שהם “פסיק” בהיסטוריה ארוכת השנים שלה אך מנגד שנות דור המציב בפניה אתגר חדש ומוביל אותו דור צעיר שאיננו “דור המסע הארוך”.

סין מצויה היום עמוק בתוך תהליך השינוי והליברליזציה שהחל ערב מותו של מאו במדיניות הדלת הפתוחה והיה למדיניות בעלייתו של דנג שיאופינג הרפורמאטור ששינה את פני האומה הסינית. השאלה הניצבת בפנינו היום בראשית המאה ה21 איננה האם הרפורמות תימשכנה או תיבלמנה אלא מה תהיה מידת ההשפעה של השינויים הכלכליים על המערכת הפוליטית ועל החברה הסינית.

בעבר היו לשאלה זו שתי תשובות: מרקס הדגיש את השפעת הכלכלה על הפוליטיקה ואילו לנין הדגיש את השפעת הפוליטיקה על הכלכלה. אך שתי התשובות הן מערביות באופיין ומבליטות את התפיסה הדיכוטומית- זה או זה? תשובתם של הסינים מנסה להבליט את השילוב בין שניהם. ההנהגה החדשה בשנות ה-80 שחלקה עדיין מדור המדבר ומימי המהפיכה הקומוניסטית גרסו כי לא ניתן לממש סוציאליזם ללא שפע כלכלי והחלו בתהליך מעמיק של חופש הפרט, הן בכלכלה והן בחקלאות מחד והעמקת הצרכנות ופתיחת שערי סין מאידך.

שינויים אלו יגררו לימים שינויים מרחיקי לכת בדרכי החשיבה הסיניות ולא רק באותם שינויים כלכליים שאנו עדים להם מעל דפי העתון. הראשונה ברפורמות היתה זו החקלאית. שיטות הגידול הקולקטיביות הומרו באחריות משפחתית, הוסרו מיגבלות וניתן חופש החלטה לסוגי הגידול והטיפוח. מעבר למיכסות גרעינים כל משפחה רשאית לגדל כראות עיניה ולמכור בשוק החופשי ובמחירי שוק.

שינויים אלו הביאו לקפיצות חדות בייצור המזון, ביבולי התוצר החקלאי ובתחרות. רמת הצריכה ורמת החיים עלתה בכפר ונוצרו עודפים, האבטלה הסמויה פחתה וכח אדם זרם לכפר התעשייתי. אך היתה זו חרב פיפיות, יותר ויותר שטחי אדמה חקלאיים נרכשו על ידי המדינה ועל ידי חברות תעשיתיות במגמה להקים מפעלים דבר שהקטין ומקטין גם היום את המרחב החקלאי המייצר מזון לאוכלוסיה הגדלה במימדיה. הרפורמה השניה נגעה לקשרי חוץ כלכליים, כשפורצי הדרך מבינים שסין חייבת להיפתח, פתיחות אותה עברה יפן כבר בשלהי המאה ה-19 וסין מבצעת כ- 100 שנה מאוחר יותר.

ההבנה שסין לא תוכל להגשים את המודרניזציה הכלכלית בכוחות עצמה והחלה לפתוח את שעריה בפני השקעות, הון, ציוד, מומחים, חילופי מידע וטכנולוגיה. הוקמו בסין אזורי כלכלה ייחודיים שאיפשרו לסין להשתלב במערך הכלכלה העולמית. שינוי רב עובר על המדינה כתוצר של הגירה מן הכפר אל העיר, אורבניזציה שהיתה בעבר שם גנאי הופכת היום למשאת נפש אצל רבים מתושבי הפריפריה הן כשינוי חיים והן כמנוף לקידום כלכלי או מציאת מקורות פרנסה.

מזה שנים עוסקת המדינה בניתוק מעורבות המפלגה והמדינה מתהליכי היצור ושיחרור ההשגחה הפוליטית שהיתה לב הקומוניזם בעבר. חופש ניהול במגזר העירוני – תעשייתי ואוטונומיה בנושאי עובדים, שכר, חומרי גלם, יצוא ויבוא הכניס מושגים חדשים לתפיסת העולם העיסקית הסינית. מושגים כיוזמה ויזמות, תחרות, הפרטה מושגים ששינו לא רק את המערכת הכלכלית אלא יצרה דפוס חשיבה חדש ויצרה מעמד חדש של עובדים, המעמד הבינוני או כפי שמכונה המעמד השקט. שינויים חברתיים במדרג חברתי ובמעמדות, בקבוצות השתייכות כלכליות וברמת חיים יצרו את אשר סין כה חששה ממנו בעבר אך קיבלה אותו בהכנעה והם המעמדות הכלכליים.

לא עוד הפקיד הממשלתי הקלאסי, פקיד בחצר הקיסרית הסינית בעל הדיו, המכחול והחותמת הקיסרית אלא עובד חברה זרה מערבית או חברה סינית הנותנת שרותים למערב. בשנת 1999 נפל דבר והפרלמנט הסיני הצביע על חוק הקניין הפרטי. במרחק כ 2 ק”מ מן המאוזלאום של היו”ר מאו קבר הפרלמנט את השיטה הקומוניסטית ויצא לדרך חדשה. הניגוד העיקרי בסין בין נחשלות כלכלית וחינוכית מחד ותביעת האוכלוסיה לרמת חיים מאידך הן שתי גדות הנהר עליו צריכה המדינה לגשר. האם יישום הרפורמות של סין על ידי אותה מפלגה שחרטה על דיגלה שיוויוניות תשנה את דמותה הפוליטית של סין ותהווה ציר לשינוי החברתי או שסין תמצא דרכה לייחודיות שילטונית שנמצאת בתווך בין הדמוקרטיה המערבית לדיקטטורות של העבר?

ויותר מכך, איך תשפיע הליברליות החברתית והכלכלית על חופש הביטוי או על ניצני חופש הבחירה בסין? גם מעמד הנשים בסין עובר תהפוכות. מאז שושלות העת העתיקה היו הנשים במעמד נחות והגברים ניהלו את המדינה ופיתחו את ההגות, הידע והמסחר. הנשים היו פילגשים, נשות סוחרים ופקידים, איכרות ובמקרה הטוב פורטות בנבל. התפיסה כי האשה יעודה בנישואיה היתה למוקד חיי האשה ומטרתה להביא בנים יורשים לבעלה ומשפחתו.

הפתגם הסיני אומר כי האשה עוברת מרשות אביה לרשות בעלה ולבסוף לרשות בנה. רגלי החבצלת והנוהג המגונה של קשירת רגלי האשה כסמל לאסטתיקה הדגיש את הפאסיביות של האישה ואת חוסר העצמאות שלה. מעורבותן של הנשים בתהליך הפיכת סין לקומוניסטית רצופה עליות וירידות. בתחילה הן היו שותפות בכל תחומי החיים, הייצור והבניה אך עד מהרה הוברר כי אם תצאנה מן הכפרים לא יוותרו ידיים עובדות במרחב החקלאי, וסיסמאות השיוויון הומרו בסיסמאות של אחדות המשפחה.

1976 היתה שנת מפנה ושנת חוק הילד האחד הפכה להיות לשנת שיחרור האישה ורבות מנשות סין הצטרפו למעגל העבודה. ה”מעמד הבינוני” עדיין איננו שם רווח בסין ומעל דפי המפלגה. במסמכים הרשמיים מעדיפים להשתמש במונח “בעלי ההכנסות הגבוהות” ולנטרל את המונח “מעמדות” וכל זאת מתוך חשש שמעמד זה מהווה איום פוליטי והרחבת שיכבה אוכלוסייתית זו תידרוש ייצוג הולם במוסדות המדינה. האם רוחות הליברליות ודגם הונג קונג, שתי שיטות – מדינה אחת, כמו גם הכניסה לאירגון הסחר העולמי, מצבה הפנימי של המדינה וההתבוננות אל טיוואן וקוריאה יותירו את סין במתווה השילטוני הכלכלי הקיים? ימים יגידו.

This entry was posted in מאמרים. Bookmark the permalink.

Comments are closed.