כותב: זאב רילסקי

זונג קו, סין בסינית, פירושו הממלכה התיכונה, ארץ מוקפת הרים, מדבריות ואוקינוסים וממוקמת בין שמים וארץ, נתפסה על ידי בני האן לאורך ההיסטוריה הסינית כממלכה התיכונה, מרכז היקום ולב התרבות האנושית. אך בפועל יש 2 סין – “סין הפנימית” זו המזרחית שהיא הלב ההיסטורי והתרבותי הסיני, אזור התגבשות העולם הסיני בין בייג’ינג בצפון להאנגז’ו בדרום, בין מחוז סצ’ואן לים בוהאי, ו”סין החיצונית” הברברית, מקום מושבם של השבטים חסרי התרבות, סין ההיקפית מעבר לחומה הגדולה, מעבר לסטפות האינסופיות ורמות הלס הדהויות, מעבר לנהרות בואכה ההרים הגבוהים. בראשונה מרבית האוכלוסיה בני האן המרכיב האתני העיקרי שיוצר את העם הסיני ובחיצונית 56 מיעוטים אתניים שההיסטוריה שלהם שזורה בהיסטוריה של העם, הארץ והחברה הסינית. מיעוטים אילו מהווים כ- 9% מאוכלוסיית סין. יונאן הוא המרתק והמגוון ביותר מבין מחוזותיה של סין. השישי בגודלו 390 אלף קמ”ר – כגודלה של קליפורניה.

דרום המחוז גובל בבורמה, לאוס וויטנאם, מערב המחוז עולה אל רמת טיבט, בדרום מזרח גובל במחוז אוטונומי נוסף, גואנשי ובצפון גוויזו וסצ’ואן מחוזות “סיניים” שגם בהן אוכלוסיות מיעוט והאן שזורים אילו באילו. האזור מגוון נופית, אתנית ואקלימית ובביקור ההיסטורי של נסיך נאנזאו אצל קיסר סין בימי שושלת טאנג המפוארת אמר לו הנסיך כי ארצו מצוייה מדרום לענני הגשם וקרא לה הארץ שמדרום לעננים. בשל רוחבה פרוסה יונאן על מספר אזורי אקלים, מרכסי ההימאליה הגבוהים שמגיעים בנפת דצ’ן לגובה של 6740 מ’ מטה לרמת טיבט ורמת יונאן שמעל 2000 מ ועד האזורים הטרופיים של הדרום. בין מאי לאוקטובר מתדפקים גשמי המונסון בשערי המחוז אך ברב השנה האקלים נח עם חורף קר בחבלים הגבוהים, שגשמיהם יוצרים את מקורות הנהרות הגדולים בעולם בהם הסלווין, המקונג והיאנגצה, ועמקי הניקוז שלהם יוצרים את העמקים הפוריים המהווים בסיס כלכלי-חקלאי לתושביו.

צומת דרכים היסטורי באלף השני לפני הספירה נודע האזור כמרכז לתעשיות הברונזה וההיסטוריון הנודע סימה צ’יין בן המאה השניה לפנה”ס המתעד את שושלת האן, מזכיר קשרים וחוזים בין קיסרות האן לבין נסיכות דיאן. עדויות לנסיכות נאנזאו, פריטים בודהיסטיים ואמנות דתית על סעיפי דרך המשי הדרומית משמשים כעדיות אילמות להיותה של רמת יונאן ציר מעבר לאורך דרך התה, דרך המשי הדרומית ואחד מנתיבי הבודהיזם העולה מהודו למישורי סין. בצומת דרכים זו בין מזרח ומערב (המערב בהגדרת התקופה היא הודו) מטפטף אף האסלאם בימי הזהר של שושלת טאנג ויונאן מהווה את אחד הגשרים לחדירה איטית של אסלאם מסחרי לסין הפנימית.

במאה ה-13 צבאות המונגולים שוטפים את צפון סין אך נעצרים בידי חיילי סונג על נהר היאנגצה. חודרים למחוז סצ’ואן ומתקבלים בברכה ובעזרה על ידי אנשי יונאן והשבטים האתניים המקומיים. באזור אגם לוגו, ובנפת ליג’יאנג לוקחים לעצמם נשים מבנות המוסו והנאשי, בניהם יהיו למושלי המחוז, חוצים את הנהר לתוככי סין הפנימית. מהפיכת הידע בימי שושלת יואן המונגולית גררה לעליה דמוגרפית עצומה והגירה גדולה של אוכלוסיות מהצפון דרומה. קבוצות מיעוט נעו לדרום המחוז בואכה דרום מזרח אסיה. במהלך שלטונן של שתי השושלות האחרונות מינג הסינית וצ’ינג המנצ’ורית עבר האזור סיני-פיקציה אך נותר בעל זהות תרבותית אתנית עד היום. עם, לאום או קבוצה אתנית?

ההשתייכות לקבוצה אתנית mintsu על פי הסינים מחייבת לענות על הדרישות הבאות: אנשי הקבוצה מדברים שפה סינו – טיבטית, אלטאית, הודו-אירופית, אוסטרונזית “ארץ” המוצא שלהם מוכרת בתוך תחומי סין ההיסטוריה והמיתולוגיה שלהם סרוגים במולדת בעלי מנהגים ותרבות עממית: ביגוד, טקסים, מטבח, דת בעלי הרגשת זהות, חברות ושייכות לקבוצה הפסיפס האתני ב 33 מליון תושבי המחוז מיוצגים 25 קבוצות מיעוט. חלקם קבוצות קטנות שנעו במהלך הדורות במרחב הגיאוגרפי ועברו ממחוזות שכנים, חלקם הם בני מיעוט אתני מקומי שהתפתחו בעמקים סגורים, וחלקם שייכים לקבוצות מיעוט גדולות החיים במחוזות אחרים, בחלקים גדולים ונרחבים ברחבי סין בהם המחוזות גוויזו, נינשיא, סצ’ואן וטיבט. רב המיעוטים האתניים משלבים אמונות אנימיסטיות עם אמונות עממיות ופולחן אבות כשאלו משובצים בבודהיזם סיני ממוסד. מנהגים, טאבו ופולחן שלובים אילו באילו להתמודדות עם הרוחות ולקיום חיים הרמוניים.

china-local-lunchהרוחות הקיימות בכל איתני הטבע והסביבה הן אלו הגורמות מחלות וחולשות, מבעירות אש, מפעילות סערות, גורמות בצורת אך גם מביאים שלווה, הצלחה ופריון. מעטים מתושבי המחוז הם נוצרים שריד לפעילות מיסיונרית קולוניאליסטית מן המאה ה-19, מיעוט ההווי המוסלמי שהם המוסלמים הסינים ולצידם מוסלמים טיבטיים ודרומיים. המיעוט הגדול ביותר הם שבט היי המונים 4 מליון ובו 25 תת קבוצות, שבט הבאי עם 1.5 מליון, שבט ההאני 1.3 מליון והזאונג המיעוט הגדול ביותר במדינה מונה ביונאן כמליון נפש. מיעוטים כמו הדאי, המיאו, ליסו, לאהו, נאשי, יאו וטיבטים מונים כחצי או פחות נפשות. רב המיעוטים דוברי שפות סינו-טיבטיות אך רק מעטים היו בעלי כתב ובהם כתב הדונגבה הציורי של אנשי הנאשי, כתה שהולך ונעלם בתוך עשרות שנים בודדות כדרך כתבים נוספים ייעלם מעולמנו. בתים וסגנונות בניה רב המיעוטים האתניים חיים במרחב הכפרי חקלאי של יונאן בכפרים וקהילות קטנות. פעמים ניתן לזהות את מקורות המיעוט על פי דגם הבניה, כשבדרך כלל שונים הבתים מאילו של בני ההאן. רב הבניה עשויה בליבני בוץ משולבים בעמודי עץ, דלתות עץ מקורים ברעפים קרמיים.

רב הבתים ערוכים כדגם רב מרחבי עם חצר פנימית לעבודות משק הבית, מטבח וחדרים היקפיים. בקומה העליונה נמצאים המחסנים. הבתים משתנים מאיזור גיאוגרפי אחד לשני ומאזור הרמה הנמוכה לרמה הגבוהה. ברמת טיבט הבתים בעלי קירות גבוהים בסגנון מצודות ומנזרים טיבטיים ולהם חלונות מעוטרים קטנים ומדרגות עץ רחבות העולות לקומה העליונה. במרכז החדר מטבח וחדר קבלת פנים שהם מרכז הבית ומקום כינוס המשפחה. גילופי ופיתוחי עץ בהשפעות טיבטיות או בהשפעות דרומיות מסגננות את קורות העץ העליונות ואת הגגונים ברב בתי המיעוטים. הנפות הצפון מערביות מגוונות יותר בצורות המבנים ומשלבות השפעות מקומיות והשפעות זרות. דייאן העתיקה היא ליג’יאנג מהווה דגם קלאסי לארכיטקטורה סינית אורבנית בשילוב של אבן ועץ, דלתות הסתה, גנים קטנים וחצרות משולבות בינהן. (מספר בתי מלון בליג’יאנג נקבעו במתחמים מסורתיים של העיר העתיקה) באזור דאלי השימוש העיקרי הוא באבן ושיש הנמצא במחצבות האזור, שיש בגוון אפור שצובע בצבע דומה את בתי הכפרים של שבט הבאיי.

ככל שנעים דרומה מתגלים יותר ויותר בתי עץ ובמבוק כשאלו נעשים החומרים הנפוצים. בתי שבט הדאיי בדהונג ולינסאנג הם בתי כלונסאות וגגות עץ וקש, וכאלו יהיו גם חלק מבתי הכפרים בבאנה. טכסטיל, תלבושות אתניות ועבודות יד הם מסימלי הייצוג של הקבוצות האתניות. בקומה הרביעית של המוזאון לאמנות של שנחאי מוקדש חדר מרכזי, תרומתה של משפחת כדורי, לאוסף נפלא של תלבושות אתניות מרחבי מחוזות המיעוטים הסיניים. כל אחד מבני המיעוט ביונאן מזוהה על ידי בגד אחר ולכל תת קבוצה עיטור שונה, ריקמות שונות וסמלי זהות שונים עושר שדומה לעושר הלשוני ברחבי המחוז. לפעמים מלמדים הבגד, העיטור והצבע על מעמד, נשיות או גיל. גם בעולם זה מחלחלים שינויים במהלך העשורים האחרונים כאשר יש שימוש עולה בצבעים סינתטיים ובחומרים חדשים. עבודות הנול נעלמות, אביזרים ייחודיים כמו מנשאי לידים רקומים הולכים ונעלמים. ערימות של ג’ינס זול מחליפים את הבגד המסורתי וטריקו צבעוניים אופנתיים צצים בשדות האורז.

אצל הגברים נעלמו רב הבגדים המסורתיים כבר בימי מאו כאשר הבגד הכחול הלאומי ונעלי גומי צבאיות החליפו בגד אתני ומקטורן רקום. מקצת מהמיעוטים והקבוצות האתניות קל להכיר על פי כיסוי הראש וצבעי הריקמה. כך שבטי היי והכיסוי השחור הגדול המצל בפני השמש היוקדת, נשות המיאו בבגדי הבטיק וכובע משובץ כדורי כסף. מסרקות שייער אצל נשות היאו והדונג, זנבות חצאית רקומים בתת קבוצות היי וחגורות רחבות בצבעים עזים בתיקי היד או במינשאי הצד שברשות הבנות. הריקמה והאריגה היוו במשך שנים הדרך בה התפארו הנשים במעשי ידיהן ודרך להגיע לליבו של החתן. פסטיבלים לכל חברה ובעיקר לחברת מסורתיות פסטיבלים המשמשים כתחנות דרך וקוצבים את חיי האדם והחברה. חלקם פסטיבליים מקומיים וחלקם פסטיבלים אזוריים שנטמעו בתרבות השיבטית.

הפסטיבל עונה על צרכים נוספים בהם פורקן ושמחה, דת ואמונה ויותר מכל החיבור למורשת ולזהות האתנית. חלק מהפסטיבלים מסמנים מעבר עונות כמו השנה החדשה, חג שתילת האורז, הקציר או מחצית הסתו. האחרים מעלים על נס גיבורים מיתולוגיים, אלים מקומיים ורוחות מגינות. חלקם לילדים או לזקני המשפחה והחשובים מכל הם אילו לרוח האבות ולקברי המשפחה. חג המים אצל שבטי הדאי, חג האש אצל אנשי היי והנאשי מאגדים את כל הצרכים הללו ומוכרים בכל רחבי דרום מזרח אסיה כפסטיבלים אזוריים. המוסיקה, הריקודים, התלבושות הססגוניות כמו גם מפגשים חברתיים כהיכרות בין זוגית יהיו היסודות העיקריים בחגיגות העממיות. במקצת הפסטיבלים ניתן למצא מסכות שדים ותחפושות כדרקון הסיני או הנמר ששניהם נפוצים בתרבות הסינית ובשוליה. לכל מי שמתכנן טיול לסין מומלץ לבקר במידה וניתן באחד מהפסטיבלים הססגוניים והצבעוניים הללו.

מאו דזה דונג מנהיג של “מדינה בדרך” או של “מדינה בפועל”

mao-zedongבספטמבר 1976 נפל דבר והעולם הסיני עמד בפני שינוי לוט בערפל. המנהיג הדגול מאו הלך לעולמו ומיליוני סינים דמעו ברחובות והתכוננו אל הבלתי נודע. בתום כשישים שנות פעילות בהן כ- 20 שנה של מנהיג ל”מדינה בדרך” ו- 27 שנה כמנהיג “מדינה”. למן שנות ה- 30 הוכר כמנהיג המפלגה והחל לפלס דרכו למנהיגות לא בלתי מעורערת. נאבק באויבים חיצוניים כצבאות יפן, בלאומנים הסיניים בראשות צ’אנג, ברוסים הידיד-האויב אך יותר מכל בזרמים המפלגתיים מבית בתוך המפלגה הקומוניסטית שנראית לנו לפעמים כגוף מונוליטי אך לא כך הוא.

תולדות חייו משקפים את שני חלקי ההתפתחות הסינית בעת החדשה: מנהיגות שהגיע לשיא תוך כדי מאבק מהפכני בחלק הראשון, והתמודדות עם בניין האומה הכלכלי בחלק השני. על רקע זה התפתח המשבר בין אנשי המפלגה שביקשו גמישות מחשבתית והסתגלות לתנאים המשתנים לבין מאו שביקש לשנות את התנאים ולא את המפלגה וביטא קשיחות רעיונית. הקרע בין המנהיג לבין המפלגה הלך והתרחב עד שהגיע לשיאו במהפיכת התרבות כשמאו חש את דמדומי תקופתו, רסן השלטון מתרופף, המפלגה והמדינה לא איתו. הנסיון הכושל של מהפיכת התרבות היה להרוס את שבנה וליצור מחדש את תבנית נוף רעיונותיו.

כמנהיג אבסולוטי לא השכיל להעמיד יורשים ודור המשך בדומה למנהיגים גדולים בעולם. מאו נולד בשלהי העת הקיסרית. קולות תופי המלחמה האחרונה, מלחמת האופיום, שכחו אך תימרות העשן עדיין עלו מעל ארמון הקיץ של בייג’ינג. השינוי החברתי והכלכלי היה בפתח. בפעם הראשונה שכיבוש זר ברחבי סין מעמיד מראה בעיני החברה הסינית השסועה.

השינוי היה בכל: החינוך הקונפוציאני נהרס, התא המשפחתי המסורתי מתערער. מאו עוזב את בית הוריו ויוצא לדרך חדשה, מודרנית. ב- 1921 היה בין מייסדי המפלגה הקומוניסטית הסינית ומרגע התפתחה סימביוזה בין האיש והמפלגה בתחילה הלך מאו בתלם הסובייטי שנישענה על הפועל העירוני ויצרה חזית עם הבורגנות אך מהר מאד הבין כי המצע למהפכה הם האיכרים. שינוי תודעתי שיציב את האיכר בכפרים הנידחים בחוד החנית של השינוי. מאו יוצר בסיס עורפי ללוחמה עתידית המבוסס על גרילה, צבא סיני שישמש כגרעין לצבא הסיני האדום הן באידיאולוגיה של צבא המבוסס על העם והן צבא לרשות העם. מאו מפתח צבא נייד וגמיש המאפשר התקפות פתע.

גדולתו כחייל ומצביא צבאי היתה במקוריות תפיסתו וגמישות מחשבתו. דמותו המנהיגותית של מאו עוצבה במהלך ה”מסע הארוך”. במשך שנה תמימה בחורף 1934/5 נעים הכוחות הקומוניסטיים במסע, ספק אזרחי, ספק צבאי לאורך אלפי קילומטרים במטרה לגבש את אהדת הכפרים, האיכרים והעם שכבר בעבר נאמר עליו “ערימה של חול בלתי מהודק” (סון יטסן). מאו השכיל לשלב בתפיסת העולם החברתית כלכלית גם את המוטיב הלאומי ולקראת מלחמת סין יפן השניה תהפוך המפלגה למושא הזדהות והערצה לאומית.

בתחילת שנות ה- 40 הבשילה אצל מאו ההכרה שהאדם הוא בר שינוי וניתן לעצב את מחשבתו ולטעת בו הכרה פוליטית חדשה ומתאימה לסביבתו. דפוסי החשיבה הללו עיצבו לימים את הנצחונות במלחמת האזרחים, הקמת הרפובליקה האדומה אך גם היו הזרעים בכישלונות העתידיים. למן שנת 1949 ופריצת המדינה מתחיל שלב חדש בחיי מאו ובחיי האומה. לא עוד שלב הינקות של מאבק ותקומה, אלא שלב הבגרות, איחוד כל חלקי העם, סלילת הדרך הכלכלית חברתית, ויצירת המודל המתאים לסין, מודל פיתוח המתבסס על המודל הסובייטי אך מותאם לצרכים הסיניים.

מאו פנה לשוק ריכוזי, בירוקטי המנוהל על ידי זרועות המפלגה. אך עד מהרה נתגלעו מחלוקות בין מאו לבין המפלגה. מאו חשש לסטייה מן ה”דרך” ומן הקו הרדיקאלי אותו ניסה להטמיע. האכזבה מן המודלים האירופיים בקומוניזם ומן המעבר לשווקים תעשייתיים ועירוניים וויתור על החקלאות בכפרים הולידה בראשו של מאו “רעיון” חדש. בכדי להשיב את המדינה למסלול המהפכני ויותר מכך בכדי לחזק את מעמדו והאדרת שמו בקרב ההמונים ובקרב המפלגה יזם מאו קאמפיין חדש, קמפיינים כאלו הוא יזם כמעט מדע עשור, ומטרתם היתה לשמר מחד ולשנות מאידך את דרכה של המדינה.

כעת הגיע תורה של “הקפיצה הגדולה קדימה”. היה זה ניסיון לפתח את כלכלת המדינה “בקפיצה אחת” ולקדם אותה אל ארצות המערב והעת החדשה בזמן קצר. ההבנה שסין מתחילה לפגר אחר ארצות המערב, הפרימיטיביות בכל תחומי החיים, הן בחקלאות והן בייצור, הובילו להחלטה המתבססת על הכח האנושי וההתלהבות העזה שתמכה ברעיונותיו בעבר. היה זה ניסיון בבני אדם, ניסיון שהסתיים בשואה כלכלית, שבר חברתי, מיליוני מתים ברעב וכתם אפל על דמותו של המנהיג הנערץ הן בעם והן במנהיגות המפלגה.

בשנות ה- 60 הביקורת על היו”ר הפורש מחלחלת לאקדמיה, לעיתונים ולרחוב הסיני ונהנת מגיבוי של מתנגדיו במפלגה. מאו מרגיש שהוא מאבד מעמדו בשנית העם פונה לו עורף, המפלגה מנסה להתנער ממעשיו. כעשור לאחר הקפיצה הגדולה, יוצא מאו בקמפיין נוסף על מנת לייצב את דרכו ולהשיב את המדינה לדרך הישר המפלגתית. “מהפיכת התרבות” יוצאת לדרך ב- 1965. על גב הדור הצעיר מנסה מאו ליצור “תיקון”, רפורמות במפלגה, ניטרול הביקורת האינטלקטואלית והנבטת זרעים אידיאולוגיים שנשכחו.

במקביל האדרת שמו על ידי פולחן האישיות שכה מוכר במימשלים דיקטטוריים ומהווה אבן דרך בשלטונם. הקמת “המשמרות האדומים” בישרה את הרס המפלגה הישנה והקמת המערך החדש שהתבסס על להט הצעירים וספונטניות הדור החדש. בתוך כ- 3 שנים היתה סין על סף כאוס חברתי – כלכלי, משבר כמוהו לא ידעה למן העת העתיקה. רק התערבות מסיבית של הצבא האדום החזירה את הסדר לרפובליקה המתפוררת והחזירה את המאבקים בין הזרמים השונים במפלגה, בין המתונים והקיצונים, מתח שיישמר עד מותו של מאו ב- 1976.

תרבויות עולם מקדש בורובודור ביאווה. העולם כמנדלה.

בלב האי החשוב ביותר באינדונזיה מתנוסס מזה כ 1000 שנה אחד המבנים המרתקים ביותר בעולם. אי שם בשולי התרבויות ההינדו בודהיסטיות מכוסה בשכבות של אסלאם ושל שינוי בין כפרים ג’אוונזיים, מעל חלקות האורז המוריקות ומטעי הקוקוס המסתירים את סוד המקום ובצל הרי געש פעילים מתנשא מקדש בורובודור. המבנה המרשים שאין דומה לו בעולם מורכב מסדרה של פלטפורמות קונצנטריות העולות כמדרגות לפסגה האמצעית. ללא גג ללא קשתות וללא חלל פנימי. פשטות המבנה מנוגדים לעושר גילופי האבן וסצינות מיתיות המתנוססות על הפנלים הרבים העוטפים אותו.

1460 אבנים מתוגלפות בעבודת ריקמה בשטח כולל של כ 2000 מ”ר. אורך צלעות הבסיס 123 מ’, גובהו של המבנה 35 מ’ וסביב האתר משובצים 504 בודהות בגודל אנושי, פסלים המסותתים בסלע וולקני מקומי. סיפורי התבליטים עוסקים בעולמות הרוחניים בהם חוק הקארמה המתואר בשלל תבליטים של חיי יום יום וחיי העולם הבא, של סיבה ומסובב, שכר ועונש ומעגל האינסופיות של הלידה והמוות, סיפור חיי הנסיך סידהארטה וההכנות ללידתו בגן לומפיני בצפונה של הודו דהיום, תבליטי חיפוש האמת המוחלטת של סודהאנה ובו מסעו ומפגשו עם יצורים שונים ותיאור גן העדן והעולם השמיימי.

indonesia-bali-temple

בעבר כשבאזור פרחה ממלכה בודהיסטית עלו עולי הרגל אל הסטופה השמיימית תוך כדי מסע רוחני אישי. המקום היווה כור התנסות לעליה בדרגות הקדושה וההיטהרות בעשר רמות הנירוונה. כבר במפגש הראשון אל מול האתר הרגיש עולה הרגל את הוד ויראת השמים, וכך תוך כדי עליה בסבך המסדרונות, לאורך התבליטים בהם סצינות מיתיות ופיסלים עלו המאמינים ברדגות ההיטהרות. הבודהיזם המהאייני שרווח באזור זה הקים את אתר הפולחן כמקדש לבודהא אך יותר מכך כאתר לתירגול רוחני תוך כדי טיפוס. העליה בשלושת השלבים היא מטאפורה לעליה בקוסמולוגיה הבודהיסטית מהקוטמה התחתונה של עולם הרציות, דרך עולם הצורות אל העולם חסר הצורה.

לאחר המסד התחתון שהיה שונה בעבר ומעוטר גם הוא אך לא שרד ונתגלה רק במחצית המאה ה-18 עולים לגלריות ומהלכים לאורכן בכדי להתרשם ולהבין את סיפורי הגלריות. ההרגשה של הליכה במסדרונות החיים אל מול הצגה שמחליפה את התפאורה שלה מדי פעם מותיר את עולי הרגל בדממה משתאה. עולם המיתולוגיה ניבט מכל פינה. מאות דמויות בתיאורים פלסטיים ומצבים שונים ובהם פנים נעימים וכועסים, נאים ומכוערים. ככל שעולים במעלה המדרגות והקומות היצירה מורכבת יותר ואנו עוברים מעולם החיים לעולם הדמיון לעולם הידע ומסיימים בהארה.

מקצת מהתגליפים לקוחים מהג’טאקס והאבדאנס וגילגולם הקודם של בודהיסטיות, כשבקומות הגבוהות יותר אנו עדים לתיאורים של חיי סאקמוני, בודהא גאוטמה או בודהא ההיסטורי. האתר נבנה במאה ה 9 בימי ממלכת סיילנדרה ומרכזה ההינדו בודהיסטי בג’אווה. במאה ה 11 ננטש האתר לראשונה כאשר מרכז הממלכה עובר למזרח האי, במאה ה 14 בעקבות התפשטות האסלאם בדרום מזרח אסיה ובארכיפלג האינדונזי החלו להעלם הממלכות ההינדו-בודהיסטיות ואילו היו המאות האחרונות של המבנה כמבנה פעיל ומקור עליה לרגל למאמינים בודהיסטיים.

ממעוף הציפור נראה המבנה כמנדלה ארכיטקטונית המייצגת את הקוסמולוגיה הבודהיסטית ואת טבע המחשבה ועדיין מרחפת השאלה האם נבנה כסטופה ולא כמקדש בשל היעדר חלל תפילה. המנדלה משמשת לטקסים ולמדיטציה להוביל אנשים לרמות רוחניות גבוהות יותר. זהו תיאור גרפי של הקוסמוס המאכלס אלים ודמויות ומשמש גם ככלי עזר למדיטציה והתבוננות פנימית. המנדלה יכולה להיות כציור דו מימדי, כאיור חול או כמבנה בדומה לבורובודור.. כנראה שתי מנדלות מפורסמות היו לאבטיפוס ממנו נלקח הרעיון למבנה האבן, אילו הן “עולם המאטריקס” ו”עולם היהלום”. הראשונה מקובלת עד היום המנזרים טיבטיים ובעיקר בתיאור גרפי בעזרת חול צבעוני.

432 פיסלי בודהא פזורים לאורך המעקות הקונצנטריים. במעקה הראשון והשני 104 נישות בשלישי 88 ברביעי 72 ובחמישי 4 וכך גם הסטופות היורדות במספרן ובהן פסלים עם מודרות שונות, תנוחות ידיים אחרות בכל אחת הרוחות השמים. ההר הארכיטקטוני הוא קונספט מורכב בהשפעה הדדית של תרבות ג’אווה עם תרבות בודהיסטית שהגיע לאזור מעבר לים. דגם הבודהא במדיטציה מתאים לעולם המתבודדים במערות האזור וההר המלאכותי דומה להר הגעש סומרו המתאים גם להרים מיתולוגיים בתפיסת העולם ההינדית. הסטופה אילצה את המאמינים להקיף את המבנה המרכזי עשר פעמים וקח להתרשם מהתגליפים בסדר הנכון תוך כדי התנקות והיטהרות מחד ולמידה וההערכה מאידך.

איירס רוק והפארק הלאומי אולורו – במרכז היבשת האדומה משתרע הפארק הלאומי אולורו (Uluru). מנופי המדבר האינסופיים מתנשאים צוקים של אבני חול אדומות, וביניהם עמקים צפופי צמחייה. הסלע המפורסם בעולם כולו הוא האולורו, שנתן את שמו לכל הפארק. הסלע האדום, המעוגל והזקוף הזה הוא האתר הקדוש ביותר לאבורג’ינים. שמו המוכר בעולם הוא איירס רוק (Ayers Rock). האיירס הוא המונוליט הגדול בעולם – גובהו 348 מטרים והיקפו כ- 9 קילומטרים. במרחק מה ממנו מתנשאים צוקים נוספים, דמויי ראשים. צבע הצוקים משתנה במשך היום וגם עם עונות השנה. עקבות פולחני הטבע של האבורג’ינים מתגלים כאן בפינות שונות; בין סבכי הצומח זרועים מקווי מים ומחסות סלע עשירים בציוריהם המיוחדים של האבורג’ינים.​

australian-cangaroo-01אליס ספרינגס והטריטוריה הצפונית – זהו האזור הפחות מיושב באירופים בכל אוסטרליה, ובו המספר הגדול ביותר של תושבי אוסטרליה הקדומים – האבורג’ינים. צפון המדינה הוא טרופי – גשום, אך רובה משתרע על פני הערבות והמדבר האוסטרלי. המרחבים העצומים של הארץ, שאופיינים לה משטחים של אבן חול אדומה, משובצים בחוות בקר וצאן ענקיות; ערוצי נהרות חרבים מתפתלים בין הרים ויוצרים שדרות כהות של צמחייה אוסטרלית מיוחדת. בנאות המדבר ובאתרים חבויים זרועים יישוביהם הדלים של האבורג’ינים ומאות אתריהם המקודשים – הרים, סלעים ונקיקים – שיש שהם מעוטרים בציורים ובדגמים בעלי משמעות פולחנית ויש שהם חשופים לחלוטין. בשנת 1870 נוסדה בין ההרים, בערוצו החרב של הנהר טוד (Todd), בירת “הלב האדום” של אוסטרליה – אליס ספרינגס (Alice Springs). ראשיתה כציון דרך ותחנה בקו הטלגרף שחצה את היבשת, והיא הלכה והתפתחה, תוך כדי עיצוב אורח חיים מיוחד, שנגזר מריחוקה הרב מכל מקום יישוב אחר. כך נולדה, למשל, רשת החינוך באמצעות הרדיו וכך נוסד ארגון “הרופאים המוטסים”, המשרתים כל אזרח במדינה, בין אם הוא ממוצא אירופי או אבורג’יני.

ויקטוריה, מלבורן ודרך האוקיאנוס – ויקטוריה (Victoria) היא המדינה הקטנה ביותר באוסטרליה, אך השנייה בצפיפות האוכלוסין. ממדינת מרעה צאן ובקר, הפכה לתעשייתית מאוד, בעיקר בשל הכמויות העצומות של הפחם החום שנכרה בה, שהוא המקור לאנרגיה חשמלית. נופי ויקטוריה מגוונים – הרים גבוהים, מושלגים בחורף, מתנשאים מעל מישורים רחבי ידיים, ואל חופי ים טסמן (Tasman) יורדים נהרות רבים. בירתה – מלבורן (Melbourne), היא השנייה בגודלה ביבשת; העיר שוכנת על מפרץ פיליפ (Philip) והיא גם המרכז הכלכלי, המסחרי והתעשייתי של היבשת. אופייה המיוחד של העיר הגדולה הזו מורכב מעברה כעיר של כורי זהב. היא נוסדה בשנת 1825 בעקבות הבהלה לזהב, שהציפה אז את אוסטרליה. תחבורתה הציבורית המודרנית היא עדיין בחשמליות, יש בה שלוש אוניברסיטאות (אחת מ- 1853), מרכז אמנויות גדול ומודרני, שתי קתדרלות, אתר האולימפיאדה משנת 1956 וגנים יפים. בסביבותיה של מלבורן עשיר החוף האוסטרלי במפרצים יפים, בעיירות ציוריות שהוקמו גם הן בימי הבהלה לזהב ובאיים, וביניהם האי פיליפ (Philip Island), שבמקומות שונים בו חיות קואלות. על חופו מקננים פינגווינים, ומדי ערב הם מגיחים מן הים וחוזרים ב”מצעדים” משעשעים אל היבשה.

פסגות ברינגטון (Barington) – נמצאות בפארק לאומי הנושא אותו שם ונמצא ברשימת אתרי המורשת העולמית של ארגון אונסק”ו. הפארק של פסגות ברינגטון הוא החלק הגבוה ברמה וולקנית קדומה, שלבד משרידי הלועות והחרוטים הגעשיים, הוא מכוסה ביערות מגוונים: בהתאם לגובה ולנתוני הסלע, משתנה היער מיער גשם סוב-אלפיני ליער גשם סובטרופי ואף ליער של אזורים ממוזגים. לצד היערות יש בשמורה גם ביצות, נהרות, מפלי ים ושפע של בעלי חיים, ביניהם קנגורו, אופוסומים, תוכים שונים ו… חובבי טבע אוסטרלים.

סידני, ווויילס הדרומית החדשה – המדינה הרביעית בגודלה ביבשת היא וויילס הדרומית החדשה (New South Wales). השם הזה ניתן, בעצם, לכל אוסטרליה, כאשר הקפטן ג’יימס קוק הבריטי הגיע לראשונה אל היבשת, שעד אז לא נודעה לאירופים. סידני (Sydney), בירת המדינה, היא העיר הגדולה באוסטרליה, המודרנית ביותר, והיא נחשבת לאחת הערים היפות בעולם. סידני בנויה על מפרץ פורט ג’קסון (Port Jackson), שהוא נמל טבעי; לקו החוף של סביבתה אופייניים המוני מפרצונים קטנים. המעגן הטבעי, שמצא ג’יימס קוק במאה ה- 18, הפך את סידני להיות מושבת האסירים הבריטית הראשונה ביבשת וממילא גם ליישוב הראשון בה. מושלה במחצית המאה ה- 19 נעזר באסיר הארכיטקט פרנסיס גרינווי כדי לפתח את מושבת העונשין לכדי עיר, שלימים תהיה המפוארת והיפה באוסטרליה. בסידני יש שכונות עתיקות, שלוש אוניברסיטאות, גנים בוטניים מפוארים, בית אופרה מפורסם, אקווריום עשיר, גשר נמל המחבר את שני חלקיה העיקריים של העיר ועוד.

טסמניה – המדינה היחידה בפדרציה האוסטרלית השוכנת על אי וחמישית ממנו הוא אזור של המורשת העולמית ונחשב לפארק לאומי. הנוף מגוון: הרים, קרחונים, אגמים, יערות, מפלים, מצוקים ונהרות פרא בשילוב עם חקלאות והסטוריה.
הרי העריסה ואגם סנט קלייר מהאזורים הגבוהים בטסמניה, שמורת הנהר הפראי הגורדון, אתר לצפייה ביערות גשם טבעיים וסיפורים מימי החלוצים. שיט על אגם היונה בנוף אלפיני וקניון לוון. מוזיאון אבוריג’יני וציורי קיר על בנייני שפילד.

הגם שעולמנו עגול, מקובל שניו זילנד היא בקצה העולם. ואם אוסטרליה נחשבת ל-DOWN AND UNDER אזי ניו זילנד היא עוד יותר למטה ועוד יותר דרומה… על פי אמונת המאורים תושביה הראשונים של ניו זילנד, קודם להווית הזמן היה חלל חסר תוכן- טקורה. לאחריו הגיע החושך- טפו ובאותו זמן אמא אדמה ואבא השמים חיו חבוקים בצמידות שלא הותירה לילדיהם מקום לגדול. לבסוף בנם, אל היערות, הפריד בכח בין הוריו והחיים החלו בעולם האור. אגדה אחת מיני רבות המתארת את ראשית הבריאה במיתוס המאורי. ספנים פולינזיים הגיעו לפני כ- 700 שנה מאיי הויאיקי, אי שם בפסיפיק והיו למתיישבים הראשונים באי הציפורים שמפאת בידודו הגיאולוגי לא הגיעו אליו יונקים עד בוא האדם הלבן.

האירופי הראשון שראה את ניו זילנד היה אבל טסמן במחצית המאה ה- 17 ואחריו חוקר אוסטרליה ג’יימס קוק שתיאר את חופי האי ונפלאותיו. אסירים נמלטים הגיעו מאוסטרליה ומסיונרים בריטיים נחתו בחופיה במהלך המאה ה- 18. היום חיים בניו זילנד 3.5 מליון תושבים כשרובם מאכלס את האי הצפוני, החקלאי מבין האיים. ניו זילנד, מהמרתקות והיפות בארצות עולם ויעד חובה לחובבי טבע ונוף. ארץ של פיורדים ואגמים, יערות גשם ממוזגים ותופעות געש פעילות, ארץ של מפרצים וקרחונים, אויר צלול ומים כחולים. 270 אלף קמ”ר הפרושים לאורך 3 איים בהם השניים העיקריים, הצפוני והדרומי ועוד אי קטנטן בשם האי סטיוארט. לכל אורכה של המדינה אין מקום המרוחק מן הים יותר מ140 ק”מ, 20 פסגות המתנשאות מעל 3000 מ’ ברכס האלפים הדרומיים, ארץ ללא נחשים ויתושים, עם 300 מינים ייחודיים של עופות, 3.5 מליון תושבים ו – 70 מליון כבשים…

פניה היתה הבת היפה של אנשי הים. עזבה את ביתה בלב האוקינוס בכדי לחיות עם אנשי החוף והגבעות. התאהבה בקריטורי מנהיג יפה תואר, אך אנשי הים התגעגעו אליה וקראו לה אך היא לא הקשיבה. בשעה שבעלה היה במלחמה נגד שבטים אחרים הרגישה בודדה ושחתה רק בכדי לפגוש בהם פעם אחת אך אנשי הים היו קנאים לאהבתה לבן תמותה ולא נתנו לה לחזור לאהובה והפכו אותה לריף הנושא את שמה. אתרי הנוף ושמורות הטבע בניו זילנד רבות והשאלה העומדת בפני המטיילים היא מה לא לעשות? או על מה לוותר? ניו זילנד היא ארץ פראית, בלתי נגועה, מגוונת ועשירה באתרי נוף ושמורות טבע: שמורות געשיות בהן הרי געש פעילים או רדומים, גייזרים ש”יורים” סילוני מים רותחים ממעבה האדמה, בוץ רותח ומבעבע, ואגמים בשלל גוני הקשת המחליפים צבעם בין זריחה לשקיעה. שמורות ימיות בהם מתחתרים פיורדים ולגונות ימיות פנימה אל היבשת, “נוגסים” מאמא אדמה ומותירים שובלים כחולים מקור משיכה לבעלי חיים ימיים ומטיילים המשייטים להנאתם לאורך הפיורדים.

new-zealand-typical-lake

חופי זהב הנמתחים לאורך רצועות אינסופיות ומצוקי ענק הנשטפים בקצף הגלים. שמורות קרחוניות בהם גולשים הקרחונים לאיטם ויוצרים עמקי נהר עצומים, נחלים שוצפים ותצורות נוף ייחודיות לאזור. אזורים החרוצים גיאיות בהם מסלולי הליכה נוחים וטרקים מוסדרים שמספר ימי הליכה. שמורות אגמים צלולים המעוטרים יערות וחורשים המשתקפים במים כבמראה שקופה, סביבם עצי מחט ענקיים ושרכים גבוהים מקור מחיה לאינספור עופות ובינהם המיוחדים לניו זילנד – הקיווי והקאה. אז בואו נכיר מקצת מהשמורות הייחודיות והפחות מוכרות… באי בשולי הגיהנום – שמורת רוטרואה.

בלב האי הצפוני ולחוף אגם רוטורואה ROTORUA ממוקמת העיירה שמהווה שער כניסה לאזור הגעשי. למרות הריח העז של תחמוצת הגפרית העולה מאינספור סדקים בקרקע האזור, הפך האחרון למוקד משיכה חשוב לאלפי מטיילים ותיירים. באזור מצויים אתרי נוף מרהיבים בהם אגמים כחולים וירוקים, אזור תרמי לאורך מצוקי אגם רוטומהנה, התפרצויות גייזרים ובוץ רותח המבעבע ב- 96 מעלות ושרידים מ”נפלאות” הר הגעש טראורה – TARAWERA. בבוקר קייצי בשנת 1886 התפרץ הר הגעש ו- 3 כפרים מאורים נקברו תחת זרם אדיר של בוץ רותח, בוץ שזרם וכיסה גם את אחד מאתרי הנוף היפים בפסיפיק- הבריכות הורודות -לבנות, בריכות טין צבעוניות שיצרו טרסות עדינות ומימהם התכולים הפכו לנחשול שחור של התפרצות געשית. האזור כולו “שוקק” חיים, גייזרים המתפרצים לעיתים תכופות אם כי לזה של ליידי נוקס “עוזרים” ע”י תמיסת סבון, בוץ מבעבע היוצר קילוחים ציוריים ותצורות בוץ מיוחדות, ארובות המעשנות קיטור מסריח, זרמי מים חמים ובריכות צבעוניות כמו אילו של עמק ווימנגו.

בין הרי הגעש בדרום האי הצפוני בקצה אגם טופו TAUPO נמצאת העתיקה בשמורות ניו זילנד שמורת הטונגרירו TONGARIRO, שמורה הפרוסה סביב 3 הרי געש ובהם הפעיל ביותר הר רואפהו. באזור שילוב יוצא דופן של מדבר געשי, מים זורמים, ברכות תרמיות מעלות אדים ויערות תת אלפיניים עם צומח ירוק עד. טמפרטורות קיצוניות ממזרח להר הגעש גרמו ליצירת נופים ערבתיים וצמחיה אלפינית, נופי לבה ואגמי לוע בצבעי טורקיז וכחול.

בקיץ ניתן לעלות ברכבל לפסגת הר הגעש רופאהו ולטייל ללועו. לשונות ומפרצים השמורה הימית מרלבורו בקצה הצפוני ביותר של האי הדרומי חתור סבך ומבוך של מים ויבשה היוצר את מכלול מפרצי מרלבורו MARLBOROUGH שמכל פינה נראים כאיים אך אין זה אלא טעות אופטית. בחלקם לשונות יבשה צרות וארוכות חודרות לים ובחלקן לשונות ים מתחתרות אל עבר היבשה…

ניתן לשוט בלשונות הים ולטייל רגלית במקצת מן האיים עליהם מקננים עופות ובסביבתם להקות של דולפינים מקפצים מתוך המים. מומלץ לשוט בשעות אחה”צ כשהשמש הנמוכה והרכה “מכה” במים ויוצרת שלל גוונים של כחול, תכלת וטורקיז. למן שנות ה- 80 המאוחרות הפכה שמורת הקאיקורה KAIKURA למוקד משיכה לאלפי מטיילים המבקשים לצפות בעולם היונקים הימיים והחי בחוף הים. כאן נמהלים זרמים חמים במים קרים וגורמים לעליה של מזון אל אופקי המים העליונים. שייט לצפייה בלויתנים הנראים כשהם נחים בין צלילה לצלילה ומשחררים זרם אויר בטרם יגלשו למעמקים. הלויתנים מגיעים לקירבת הספינות “מתחכחים” באהבה ומניעים בזנבם אל מול הצופים והצלמים. לויתני האורכה המפורסמים בני משפחתו של ווילי גם הם שוחים להנאתם לחופי קאיקורה. מספר מינים של דולפינים וכלבי ים בהם ניתן לצפות מתחממים על גבי הסלעים וצוקי החוף. עופות חוף הבאים “לזלול” משלל סרטני החוף ודגיגי הים ומטיילים רבים הבאים לשבוע לאחר השיט במסעדת LOBSTER INN כמובן…

הכי לבן והכי גבוה – שמורת הר קוק. הגבוה בהרי ניו זילנד הוא הר קוק MT. COOK 3764 מ’, ובלב הרכס מתנוסס הקרחון ע”ש טסמן. האתר קדוש למאורים בני האי הדרומי. זהו אתר המתאים למסלולים רגליים לאורך קניונים שוצפים, במעבר על פני גשרי חבלים תלויים, אגמים תכולים ואתר נפלא “לעלות” בעזרת הליקופטר לסיור אוירי מדהים הנוחת בראש הקרחון ומאפשר תחושה נפלאה של ארץ בראשית. מסלולי הליכה רבים גם לאילו שאינם מיטיבי לכת יוצאים מאזור מלון ההארמיטג’ אל קיאה פוינט ועמק הוקר, אל קרחון טסמן והאגמונים הירוק והכחול. קרחונים ואגמים שמורת הווסטלנד בין האלפים הדרומיים וחוף ים טאסמן, בין גריימאוס ונהר האסט נמצאת שמורת הווסטלנד העשירה במים ונהרות זורמים, קרחונים היורדים כמעט עד הים, אגמים צלולים בהם משתקפים נופי הסביבה ונופי קרחונים הגולשים לאיטם אל עבר הים. שמורת הווסטלנד משלבת את הנופים הדרמטיים ביותר באי הדרומי עם תופעות גיאולוגיות ותצורות נוף ייחודיות, יערות גשם עבותים, לגונות חוף ואגמים שקופים וקרחונים. היפה באגמים הוא אגם מטסון בו משתקפות 2 הפסגות היפות של הר הטאסמן והר קוק.

הקפת האגם נמשכת כשעתיים ומאפשרת היכרות עם סבך צומח מים וצילומי נוף נפלאים לרכסי הרים או לתוך ה”מראה”. השמורה היא מהאזורים הלחים ביותר בעולם ומקבלת 5000 מ”מ גשם בשנה ונופי הצומח בה הם שילוב של יערות גשם ממוזגים ויערות שרכים מפותחים. כאן “רובצים” שניים מהקרחונים המפורסמים באי- אלו של הפרנץ יוזף ושל הפוקס אליהם ניתן להגיע בהליכה רגלית קצרה וניתן אף לטפס עליהם בהדרכה מתאימה ובנעליים ממוסמרות.

השתקפויות ומים שמורת הפיורדלנד
השמורה ששטחה כשטח מדינת ישראל מנותקת בקצה האי הדרומי ובה 14 פיורדים תוצר גלישת קרחונים וחדירת לשונות ים ו 5 אגמים עטורים בפסגות גבוהות ומכוסים ביערות גשם ממוזגים. השמורה דרמטית בנופיה ולאורך חופה מעברי הרים צרים ואגמים כחולים. היפה בין האגמים אגם מנאפורי וכשתחצו אותו ותעברו בתחנת הכח תגיעו לפיורד של דאוטפול. יערות עד היורדים בתלילות אל המים, מסלולי הליכה שהמפורסם בהם הוא הטרק של מילפורד החוצה את מעבר מקינון והפיורד היפה מכלם הוא הדאוטפול סאונד. מפלי מים גולשים בסערה מעל המדרונות המצוקיים למי הפיורדים. פסגות נישאות המבצבצות בין העננים באחד מקטעי הכביש היפים בעולם לאורך נהר האגליקטון ודרך מנהרת הומר לפיורד של מילפורד. לכאן מגיע אחד ממסלולי הטרק היפים בעולם המילפורד טרק שחוצה את נופי הפרא דרך אגמים ויערות למפלי סתרלנד ולאורך נהר הארתור אל מתחת לפסגת המיטרה לחוף הפיורד.

שמורת הפיורדלנד היא הטובה בניו זילנד למסלולי הליכה רגליים. 4 המסלולים הם המילפורד טראק, הוליפורד, הרוטברן והקפלר טראק. למילפורד ולרוטברן חובה להזמין מקומות מפאת מספר מקומות לינה מוגבל בבקתות ההרים. היפה במסלולים הוא המילפורד, 55 ק”מ שאורכים 4 ימים.

כרטיס ביקור ניו זילנד: שטחה של ניו זילנד כ-270,000 קמ”ר והיא מורכבת מ 2 איים גדולים, הצפוני והדרומי ומספר איים ואיונים קטנים. חיים בה 3,8 מליון תושבים וכ-70% מהם בערים. 72% ממוצא אירופי, 15% מאורים, 6% פולינזים מאיי האוקינוס השקט ו- 6% אסיאתיים. אקלים ועונות השנה המיקום והמבנה הגיאוגרפי עושים את ניו זילנד לאחד המקומות הרטובים והסוערים בעולם. רוחות וגשמים הם היסוד האקלימי הדומיננטי ושינויי מזג האויר מהירים. עונת התיירות המומלצת היא בין נובמבר לאפריל.

דצמבר/ינואר כ 70 מ”מ גשם וטמפ. ממוצעת כ-22 מעלות. אתרי לינה בניו זילנד מגוון אפשרויות לינה לכל תקציב ובכל סגנון, בהם בתי מלון יוקרתיים, לודג’ים ייחודיים ומלונות בוטיק, אכסניות, בתי חווה וצימרים פשוטים, הוסטלים למטיילי תרמיל ואתרי קמפינג לאוהלים וקארוונים. אוכל ומסעדות גם ניו זילנד עברה מהפכה קולינרית בעשור האחרון והיום ניתן למצא בערים הגדולות במדינה מגוון של מסעדות וסגנונות אוכל ובהן אוכל סיני וקמבודי, מאלזי ותורכי, יווני וים תיכוני. בתי אוכל בחוות פרטיות ובצמוד ליקביי בוטיק, פאבים עם תבשילי קדירה וכמובן מטבח אנגלי פושר אך בסיסי וזול.

מה מומלץ לאכול? בשר כבש, טלה ובקר מעדרי הבקר המקומיים הרועים בבר. חופי הים הארוכים מספקים מבחר אדיר של צדפות, סרטנים רכיכות ודגים. גבינות צאן ובקר, פירות יער דומדמניות, אוכמניות למיניהן, דבש מקומי, פרי הקיוי, יינות ולחמים. מה קונים בניו זילנד? אמנויות ומזכרות מהתרבות המאורית, חפצי ג’ייד ועץ, עצם וצדף. ממתקים מקיוי וריבות וקונפיטורות ייחודיות, סוודרים מהממים (לחורף התל אביבי…) ומוצרי צמר כבשים, ציוד ובגדי ספורט וטיולים, מעילי גשם, נעלי הליכה ותרמילים.

בצל פסגות ההימאליה בגובה שבין 3000 ל- 5000 מ’ מעל פני הים, משתרע אחד המחוזות המרתקים בהודו, מחוז לדאק (Ladak). הבידוד הטופוגרפי של המדבר הסלעי החבוי בין פסגות ההימאליה על גבול טיבט, יצר קהילה ייחודית ושונה בנוף האנושי של הודו. יחד עם קאשמיר וג’אמו מהווים שלושת המחוזות את המדינה הצפונית בהודו. מחוז לדאק הנו שילוב של פסגות מושלגות בלב מדבר, תרבות טיבטית עשירה, נהרות גועשים וכפרים מבודדים מעוטרים במנזרי מצוק, ושוכנים בלב נאות מדבר מוריקים. אם יתמזל מזלכם, תפגשו פסטיבל בודהיסטי ססגוני או טקס מקדש מקומי, זוהי לדאק.

גן העדן האבוד
“שנגרילה”, “גג העולם”, “גן העדן האבוד” – אלו הם רק חלק קטן מתיאורים מליציים שנכתבו על לאדק, ברובם על ידי זרים מערביים, אשר תרו וחיפשו אחר אוטופיה אנושית בהרי ההימאליה. החל מהמאה ה-18 החלו הזרים להתדפק על שערי התרבות הטיבטית. אחד הכינויים של האזור הנו המושג “שנגרילה” שעוצב על ידי אנתרופולוגים אירופיים ומשמעו ארץ לא נודעת. בתרבות המערבית מקובל לחשוב כי המושג לקוח מהמזרח אך למעשה מדובר ב”המצאה” לשונית של האירופאים הראשונים שגילו את האזור.

המרחב הטיבטי הוא מהאזורים הקשים והקיצוניים בעולם. רוחות ומונסונים, קור עז, גובה רב ודלילות חמצן הופכים אותו לאזור קשה למחיה ויחד עם זאת אבן שואבת למטיילים, חוקרים ונוסעים שחיפשו בו את גן העדן האבוד, שבו שוכנים בהרמוניה מלאה עם הסביבה עמים וחברות אנושיות, המקיימים אורח חיים טבעי ופשוט כמו פעם, בעידן של טרום המהפכה התעשייתית והשפעת המערב.
אגב, אגדה עתיקה מספרת שלפני שנים עלו חמישה דרקוני ענק מן הים וגרמו להרס רב בארץ ובעולם החי. יחד עימם ירדו מן הרקיע חמש פיות, הכניעו את הדרקונים, והשלום והשלווה שבו לארץ. לבקשת שוכני הארץ לא עזבו הפיות את העולם. מכוחן יבש הים ובמקומו נולדו שני חבלי נוף, המזרחי הירוק והמערבי המדברי. חמש הפיות הפכו לחמש פסגות אצילות של מחוז לדאק המגינות על האדמה ומפרות את עמקיה בשפעת המים הזורמים.

מים במדבר
רמת טיבט ולדאק היו בעבר הגיאולוגי בתחתית אוקיינוס התטיס ששימש כחיץ בין יבשת אירואסיה ותת היבשת ההודית. שינויים גיאופיזיים בתחתית הים גרמו לעליית המסה הסלעית של רכס ההימאלייה, וכך בין סלעי האזור, אפשר למצוא תערובת מוזרה של מאובנים פרהיסטוריים מבטן האוקינוס ומיערות גשם, המעידים על תהליך ממושך של שינוי בין ים ליבשה.
פסגות ההרים מהוות מקור מים לעשרות אגמים – תוצר בלייה קרחונית – שקודשו על ידי תושבי האזור כמשכנם של הנאגות “רוחות המים”, אליהן סוגדים המקומיים ואף מביאים להן מנחות. חלק מן האמונות הללו באו לידי ביטוי בציורים עתיקים, במנזרים המשמרים מסורות אלו ובאגדות המספרות על הקשר בין החיים והמים. כל האגמים נקראים ‘צו’ ורובם אגמים כלואים המתנקזים לבטן האדמה או מתאיידים, ומהווים מקור משיכה למאות ציפורים המגיעות לשולי האגמים, בהם ברווזים ואווזים.
צלליות הענק של הרכסים וההרים, וצבע המים המשתנה בשל שינויי עומק המים, מדהימים ביופיים, ויוצרים אצל המתבונן הרגשה שהוא עומד בפני מראה בראשיתי, קדמוני ופראי. הגוונים המשתנים של הכחול העמוק, הירוק הצלול עד טורקיזי והג’ייד, נותנים לאגמים מראה של אבנים טובות הבורקות כשקרני השמש נוגעות באדוות הגלים.

בלב המחוז מתפתל אחד החשובים בנהרות עולם, האינדוס, פס כסף בין הגבעות החומות המסתירות סודותיהם, ערוץ החיים לחבל בו האקלים והרוחניות הם היסודות החשובים ביותר.
סנגה קאבב “העולה מפי האריה” נקרא הנהר בלאדקית. מקורותיו בהר קאיילאש, האולימפוס הקדוש בהרי טיבט, הוא יורד מרמת טיבט אל הרמה, חורץ את נופי הירח של לדאק, יוצר קניונים צרים, גועש בשאון מתחת לכפרים ציוריים התלויים מעל מצוקיו, ונעלם מעבר לגבול עם פקיסטאן בדרכו אל הים בואכה קראצ’י.
בדרכו הפתלתלה בערבות לדאק מצטרפים אליו יובלים ופלגים בצבעים שונים. החשובים והמפורסמים הם הנוברה והזנסקר המוכרים כיעדי תיירות נפלאים לטיולים רגליים וטיולי ג’יפים. מי הטורקיז הירוקים תוצר הבלייה והשחיקה של הסלעים, יוצרים מחזה מרהיב בלב הנוף הצחיח.
כמו רשת עדינה של עורקים וורידים, מרושתים העמקים בצבעים משתנים של ירוק השדות, יבולי השעורה המצהיבים, כחול המים והשמים, וחום ההרים והמרחבים. כל אלה דרים זה לצד זה, בהרמוניה שבירה של מחזור העונות, במשך מאות ואלפי שנים.

ladak-house-with-flags

נוודים וחקלאים
רק כ – 25% משטחו של החבל רחב הידיים ראוי לעיבוד חקלאי. למרות זאת החקלאות שמשה מאז ומתמיד עמוד השדרה הכלכלי של הלדאקים – חלקם עובדי אדמה וחלקם מגדלי בקר. החקלאות הלדאקית מבוססת על שני גורמים הכרוכים זה בזה: אחדות בין תושבי הכפר ועיבוד משותף של החלקות החקלאיות.
מראה בני הכפר עובדים ושרים יחדיו, הוא מחזה נפוץ באזור. מקורות המים במחוז המדברי הזה, הם מי הפשרת השלגים ועונת הקציר בספטמבר, כשמאות כפריים יורדים אל השדות לעבודת האדמה, קציר, דייש ואיסוף היבול בשדות החיטה והשעורה.
באזורים גבוהים של הרמה עוסקים בני לדאק בגידול היאק – בהמת המשא ששימשה אותם במשך דורות כמקור לשומנים, עור וצמר. בצורה זו נוצר איזון כלכלי בין החקלאים ומגדלי הבקר.

היאק מנוצל עד תום: נקבת היאק נותנת חלב משובח לחביצת חמאה וגבינה – “כוכבי” המטבח הלדאקי, הבשר מוחזק מתחת לקרח או תלוי ברוח הקרה לשימור, ומהווה מקור פרוטאינים חשוב לימות החורף, ואילו הצמר והעור של היאק משמשים ליריעות האוהל והבגד הלדאקי המסורתי.
יחד עם היאק מגדלים כבשים עד לגבהים של 500 מ’, וכן את הצו – הכלאה מקומית של יאק ופרה. העולם החקלאי – כלכלי באזור לדאק, עובר שינויים משמעותיים בשנים האחרונות בהם דישון, הכלאות, השבחת זנים, וכתוצאה מכך עלייה ביבול החקלאי. כל אלו הם חלק מהשינויים העוברים על החברה והכלכלה, עלייה במספר התושבים וניצול המרחב החקלאי עד תום.

הדת הטיבטית
תושבי לדאק מיישרים קו עם העובדה כי הם שוכנים בצומת דרכים בין אסלאם ובודהיזם והם משתייכים לשתי הדתות: האזורים המערביים באזור קארגיל, סורו ודרא הם בהשפעת האסלאם, הקשמירי והפקיסטני ואילו תושבי האזורים המזרחיים מושפעים מהתרבות הטיבטית ומאמינים בבודהיזם.
במאה ה- 3 לפנה”ס, התפצל הבודהיזם לשלושה זרמים, ההינאינה או העגלה הקטנה המכיר בבודהא גאוטמה כמנהיג הרוחני ומדגיש את לימוד הכתבים. הזרם השני המהאיינה, העגלה הגדולה, התפתח כזרם רפורמי והדגיש את הלימוד הפרקטי. רעיון הארהאט הוחלף ברעיון הבודהיסטווה והנירוונה הפכה לאמצעי ולא למטרה.
הזרם השלישי, הואג’ריאנה או רכב היהלום, ובו יסודות טנטריים איזוטריים ומערכת סמלים קוסמיים.
זרם זה של הבודהיזם הטאנטרי נפוץ בטיבט ובלדאק ונספג ברעיונות ובסמלי הדת המקומית – הבון, שהיתה דת אנימיסטית אלילית שקדמה להגעת הבודהיזם.

כמו בטיבט כך גם בלדאק, הדת היא חלק מהמארג התרבותי והווי החיים של העמים החיים באזור. כאן ברמת ההימאלייה, הדת איננה ישות נפרדת, ובלב התרבות מצויה האמונה בשחרור הנפש.
ברחבי לדאק פוגשים במנזרים בודהיסטיים ובצ’ורטן, סטופות קטנות לבנות המסמלות אתרי תפילה, מקומות מקודשים או אתרים בעלי חשיבות רוחנית. דגלי תפילה צבעוניים מעוטרים בקטעי תפילה ומנטרות המתנופפים ברוח תלויים באתרי דת או בפסגות הגבוהות, במעברי ההרים ובכפרים ומוסיפים צבע לנופי המדבר.
גלגלי התפילה הם הסמל הבלתי מוכרז של עולם התרבות הטיבטית. זרם מתמיד של עולי רגל מבקרים במנזרים ובמקדשים מסובבים את גלגלי התפילה ובכך מעלים את התפילות והבקשות לשמים. גלגלים קטנים וגדולים, גלגלים מושקעים או גליל פח פשוטים, גלגלים אישיים הנישאים בידי עולי הרגל וגלגלי ענק בכניסה לכפר או למנזר.

המנזר והנזירים
הדגם הבולט של אדריכלות דתית הם המנזרים, הגומפה, שכאילו צמחה מאדמת המדבר, בעלת סגנון טיבטי המדמה עיר קטנה מבוצרת תלויה על מצוקים נישאים המשמשים לה כהגנה, צבעי החול נראים כצבעי הסואה בשל השימוש באבן המקומית.
אל המנזר מטפס שביל תלול מתפתל בזויות עקלתון וממנו רשת שבילים הסתעפויות לכפרים באזור, בחלק התחתון של המנזר פזורים שכונות המגורים וכפרי שרותים שהיו למנזר עזרה ומשען.
בעולם הטיבטי משתלבים הרוחות, השדים והאלים אילו באילו ומופיעים כעיטורי צבע על קירות המקדשים מסמלים מאבקים קוסמיים ומלחמות מיתולוגיות או סצינות הסטוריות ודתיות.
כבר ממרחק ניתן להריח בריח האופייני למנזרים המשלב את ריח הקטורת המעורב בחמאת יאק ועשן ואילו נישאים למרחוק וייותרו עימכם גם כשתעזבו את המנזר.

כמו בטיבט, כך בלדאק כמעט כל משפחה שולחת את אחד מבניה למנזר אליו משוייך הכפר. בתחילה יהיה במעמד התלמידים הצעירים, הטירונים עד שיגיע תוך כדי לימודים לתואר בוגר, ראשו יגולח והוא יקבל את בגד הנזיר האדום. הנזירים משתתפים בכל עבודות המנזר בהם עבודות יום יום, פעילות חקלאית והעתקת כתבי דת מתוך הכתבים המקודשי של הקנגיור והטנגיור. במערכת של מבחנים יעבור התלמיד מדרגה לדרגה ויקבל מעמד גבוה יותר במנזר ובפר. הנזירים יהיו הקשר למארג החברתי בלדאק המחבר בין המנזרים והכפרים. הנזירים עוסקים ברפואה, מוסיקה ומשמשים כלמות, מורים רוחניים לתושבים ולעם. לאורך הכפרים נמתחים קירות אבן, מני רינגמו, כשעולי הרגל מניחים אבנים עליהם פסוקים ואימרות מקודשות כשהמנטרה הנפוצה היא קליגרפיה של המנטרה “הום מאני פאדמה הום” שמשמעו אני נותן מבטחי באל.
מרבית מתושבי לדאק לא ידעו קרא וכתוב וכך מרבית הרעיונות הרוחניים, הסטוריים, דתיים הופצו בציור ועל גבי טאנקות, שטיחי קיר שעובדו בתהליך מורכב ובצביעה בטכניקות ייחודיות. הטאנקות משלבות איורים הסטוריים מ12 הארועים העיקריים בחיי בודהא.

מנזרי לדאק
מנזר המיש, דגם קלאסי לאדריכלות לדאקית במנזר הנטוי בנופי צוקים סביבו ובו פסטיבל המתקיים בסוף יוני. מעל המנזר תאי התבודדות ותצפית מרשימה על עמק האינדוס.
מנזר טיקסה שנחנך מחדש על ידי הדלאי למה ומשלב ציורי קיר ותצפית נפלאה מגג המבנה הצופה אל תשבץ ענק של שדות דגן וקטניות, מים זורמים והרים לבנים משתפלים במתינות אל החלקות החקלאיות. האולם המרכזי נמצא בחלקיו העליונים ל המכלול ובו ממוקם פסל ענק וצבעוני של בודהא מאטריאה.
ארמון שיי ההרוס ששימש את הבירה הקודמת ובו פסל ברונזה של סאקמוני ולידו תגליפי הסלע המתארים אלים הינדים.
מנזר בסגו נטוי באזור מיוחד של פלגי מים ותצורות נופיות ייחודיות. מנזר אלצ’י, ממוקם כ 70 ק”מ מלה ובו נמצא צ’וסקור ובו חמישה מקדשים מעוטרים באמנות בודהיסטית בסגנון קשמירי ובו פסלי עץ מרשימים וצורי קיר עתיקים מן המאה השמינית. .
מנזר למיורו, בו ספריה עתיקה ופסל שיווה כרקדן קוסמי ומליו תצפית היקפית על נאות המדבר וגם בו מתקיים פסטיבל עממי בקיץ.מנזר ספיטוק הייחודי במטבח בו סירי נחושת, קדרות וכלי קיבול ייחודיים ומגגו תצפית נוף נפלאה למישור מתחת.

פסטיבלים בלדאק
העולם הטיבטי של לדאק החל להיפתח אל עולם המערב רק ב1975 עובדה המציבה אותו בגבול השינוי של מסורות עתיקות שנשתמרו ובין זרמי ההשפעה, התיירות והטלויזיה המתדפקים בחזקה על דלתות המסורת. המנזרים מהווים מוקדי משיכה רוחניים וחברתיים לעולי רגל ומהווים מוקד לפסטיבלים מקומיים. הפסטיבלים ישמשו הן כמפגש חברתי של קרובים ומשפחות מקצווי המחוז, לחיפוש אחר שידוכים, למסחר עממי ותחרויות ספורט ומוסיקה.
הלאמות והנזירים עוטים מסיכות ולובשים בגדי חג ומגלמים בדמותם קטעים נבחרים מתוך האפוסים הבודהיסטיים כשאילו מלווים במוסיקה מכלי נשיפה וכלי הקשה.

פסטיבל חשוב נערך בגומפה של המיש ליום ההולדת של פאדמה סאמבהאווה, מאסט טאנטרי שחי במאה ה8 שנולד מתוך פרח הלוטוס והצליח לגרש שדים שמנעו בניית מקדש מקומי. השתמש בעקרונות טנטרה ויוגה והוכר בעולם הטיבטי כמגרש שדים וכמתרגם ספרות דתית מסנסקריט לטיבטית. בפסטיבל המתקיים ביוני לובשים הנזירים בגדים צבעוניים ועוטים מסיכות מפחידות , רוקדים ורודפים אחר קורבנות מתוך הקהל. תוך כדי הפסטיבל מוצגים לראווה פריטים בודהיסטיים מגיים ומקודשים, פסלונים עתיקים, ציורי קיר ייחודיים ותכשיטים. הפסטיבל מסמל את ניצחון הבודהיזם על הבורות והרוע, ניצחון הטוב על הרע והנכון על השגוי.
המרשים מבין הפסטיבלים הוא חג חשיפת פני הבודהא. בחלק מן המנזרים הטיבטיים מגיעים אלפי עולי רגל לצפיה בטנקה עצומה אותה פורסים לזמן מוגבל. המאמינים באו בכדי “ללכוד” את הזיכרון ולקחת עימם את ה”תמונה”, כפי שנו עושים בעזרת סרט הצילום או המצלמה הדיגיטלית.

עמקים נסתרים
למן ימי מלכותו של המלך נמיאל במאה ה-17 לה משמשת כבירת החבל והפכה למרכז וקשר לאורך דרכי המסחר בין סין, הודו ואפגאניסטן בדרך לירקאנד וקאשגר בלב אסיה. מבוך של רחובות סביב השוק המרכזי, מסעדות הודו-טיבטיות, אינטרנט-קפה, מרכזיות טלפון, ובליל של שפות, תיירים וצעירים הגודשים את העיירה עטופים בשלים צבעוניים. העמק סביבה מנוקד במנזרים ונאות מדבר וארמונות בהם חיו מלכי העבר.

עמק הנוברה הוא מאתרי לדאק היפים. דרך מרהיבה חוצה רכס שגובהו כ- 6000 מ’ ובו מעברי ההרים הגבוהים בעולם בדרך לבירת העמק, דיסקיט, כפר החבוי מתחת לרכסי גרניט עצומים ועטור בדיונות חול תוצר בליית הסלעים. נוברה, הירוק הוא גם הפורה מבין העמקים אך האותנטי ביותר וכזה שלא הושפע מגלגלי הפיתוח. דרך מעבר קארדונג-לה בגובה 5514 מ’ יורדת הדרך לעמק לא לפני שהנהג ההינדי יניח מנחת תודה במנדיר, המקדש ההינדי. בדסקיט, אכסניות חביבות מכניסות אורחים ומשמשות בסיס נח לטיול בסביבה. מעיינות חמים בפנאמיק אל מול נוף בראשית, בוסתנים ונחלים זורמים, מסלולי הליכה נוחים. במנזר בשאיוק בשעות הבוקר המוקדמות מזמינים הנזירים את התלמידים ללימוד בתקיעת הקרן הטיבטית.
העמק השלישי הוא עמק זנסקאר ממזרח לקארגיל. העמק הוא גן העדן לחובבי הליכה. משמעות שמו “נחושת הלבנה” והוא אזור מעבר אתני בין האסלאם הקשמירי והבודהיזם הלדאקי, מינרטים צבעוניים של מסגדים מקומיים, אוכלוסיה מעורבת של תרבויות מקומיות ומהגרות ופסגות וקרחונים הגולשים משיאים בגובה 7000מ’ ויותר.

מילון מושגים מהעולם הטיבטי – בודהיסטי
אום מאני פאדמה הום – המשמעות: היהלום שבלוטוס, והוא מבטא את האיחוד בין החכמה והחמלה
בודהיסטאווה – זהו אדם השואף להיות בודהא ומונע מחמלה לכל היצורים
גלוגפה – מסדר המצנפות הצהבות, אסכולת הישרים, זרם הנזורה המדגיש את השמירה על אורחות חיים נזיריים ולימוד פילוסופיה ולוגיקה
דהרמה – התורה הבודהיסטית – משקפת את האמת האוניברסלית. הפעילות היום יומית המלווה את חיי המאמין.
טאנקה – ציור צבעוני, תחליף לטקסטים כתובים, המשמשים בטקסים דתיים ומתארים אירועים היסטוריים ומיתולוגיים.
טארה – “המושיעה”, המימד הנשי של החמלה, או אם כל הבודהות, נולדה מהדמעות של הבודהיסטווה
טולקו – משמעו “גוף ההתגלמות”, התגלמות של בודהיסטווה באדם. הדלאי למה הוא טולקו של בודהיסטוות החמלה.
מנדאלה – דיאגרמה סימלית וביטוי גרפי ציורי לעולם ולקוסמוס. משמשת ככלי עזר במדיטציה
לאמה – מורה ומנהיג רוחני. גורו בשפת הסנסקריט
מנטרה – צירוף הברות בעל כוח קוסמי
ספר המתים הטיבטי – “בארדו טודול” עוסק בדרך השחרור מן המעגל האינסופי של לידה ומוות
קורה – מסע במסלול מעגלי אותו עורכים עולי הרגל סביב המקדשים תוך כדי השתחוות והשתטחות

טיול משפחתי בכביש לה – מנאלי
אחד הכבישים המסעירים והיפים בעולם הוא הכביש מלה למנאלי “אוטוסטראדה” הימאלאית בת כ- 500 ק”מ שהוכשרה ב-1987 המחברת את שני אגני הניקוז משני עברי פרשת המים, מצפון לרכס אזור המדבר של רמת טיבט עם האגן הדרומי הגולש אל מדינת הימאשל פארדש דרך נופי יערות וקרחנוים, נחלים זורמים ואוכלוסיה הימאשלית, הינדית ולדאקית.
בקיץ האחרון יצאתי עם משפחתי לטיול בת מצוה לכביש הגבוה בעולם. “כביש” משמעו פס של דרך לפעמים נראית אך לפעמים לא שלאורכה עולות ויורדות משאיות מקומיות בדרכן מצפון המדינה לדרומה. הדרך הבלתי סלולה חוצה נופי אבן חול וגרניט, דיונות צבעוניות ותופעות גיאומורפולגיות מיוחדות של זיזים וצוקים, נקרות ודרגשי סלע אתרי קינון לעופות דורסים. התחנה הראשונה היתה לתה ושרותים של בוקר עם נהגי המשאיות שהסתכלו בנו בחיוך מהול בסלחנות וביקשו להצטלם עם בנותי בהירות השיער, התה עבר בשלום לאחר שהכוסות נשטפו במי אפסיים אך שרותים אין וכדרך ההודים מסתכלים סביב, מסירים השאל העשוי פשמינה ועברנו גם את זה. הנהג הלדאקי, מאושר מעליית התיירות בארצו לאחר שההודים פתחו את שערי לדאק לתיירות זרה ללא אישורים מיוחדים, מרוכז בדרך ויותר מכך במד המהירות.

לאחר העיירה אופי מתחילה הדרך לטפס אל מעבר ההרים טאנגלג-לה בגובה 5384 מ’. במעבר ההרים כבכל ההרים והמעברים דגלי תפילה טיבטיים המתנופפים ברוח העזה, כתובות הקדשה חרוטות באבנים קטנות מונחים ברוגם ולידו שלט קטן בו מצויין גובה המעבר. הדרך מתפתלת אל המישור החולי הצהבהב אל קניון הנהר המתפתל בעוצמה בלב העמק. זרם של משאיות מתפתל לאיטו בדרך הצרה, בכל משאית נהג ו”הלפר”, עוזר נהג ותפקידו לשמור במעברים הצרים מעל תהומות איסוף שהמשאית תישאר על הדרך ולא תיצנח מטה. הנסיעה היא כבקרקס, משאית משמאל, תהום מימין, עיקול חד, משאית מקולקלת מתינה לישועה והג’יפ שלנו מתמרן במקצועיות בין כל אלו.
לינת הלילה במחנה אוהלים מאורגן עם ארוחה הודית בטעמי קארי, אורז, נאן ומלאי קופטה המנה האהובה על בנותי שהתרגלו ללא צ’יפס וקטשופ, ללא פסטה והמבורגר. בחוץ נושבת הרוח בעצמה אך העייפות מתחלפת בהרגשת מסע משפחתי אל גג העולם. הבוקר עולה על לדאק ואנו בדרכנו אל נופי הרמה, מי טורקיז תוצר הפשרת קרחונים, גושי סלע עצומים שהידרדרו אל המדרון ורוח קרה המצליפה בנו בכל תחנת צילום.
מעברי ההרים באראלהצה-לה בגובה 5000 מ’ ורוטאנג בגובה 4000 מ’ ואנו באזור יערות מחטניים ירוקי עד המשובצים בין כפרים השונים בסגנונם, מים זורמים ומנקזים מדרונות תלולים, פיסות קרחונים תלויים בואדיות העליונים ומפשירות קילוח דק של מים. אנו במדינת הימאשל המוכרת בתפוח העץ וביערות העד בואכה מאנאלי.

הגעה
בדרך האויר: טיסה יומית מדלהי, מצ’אנדיגר או מסרינגר
ביבשה: מסרינגר בקשמיר עם לינה בקארגיל
ממנאלי ללה עם לינה בדרך במחנה אוהלים או אכסניה

מזג אויר
העונה היחידה בה ניתן להגיע לאזור היא הקיץ בין יוני לספטמבר
הטמפ הממוצעות נעות בין 5-15 מעלות ביום

טראקים
מסלול המארקה בעמק זאנסקר 12 יום
פאדאם – טונדה זאנגלה 2 ימים
ספיטוק – סטוק 3 ימים
מסלול למיורו – פאדאם 10 ימים
מסלול 2-3 ימים באזור מנאלי
מסלולים קצרים באזור לה

מסלול טיול מומלץ:

  • יום 1 הגעה ללה, יום הסתגלות בסמטאות העיר ואזור השוק
  • יום 2 לה וסביבתה, מנזרים וארמונות, ספיטוק, המיש, טיקסה
  • יום 3 אזור נהר האינדוס, מנזרי לאמיורו ואלצ’י
  • יום 4 המעבר לעמק הנוברה
  • יום 5 עמק הנוברה
  • יום 6 מנזרים וכפרים בדרך ללה
  • יום 7 חציית ההימאליה
  • יום 8 המשך בדרך העמקים למנאלי
  • יום 9 אזור מנאלי ועמק פארווטי
  • יום 10 אזור מנאלי ועמק קולו
  • יום 11 טיסה לדלהי*
    * ניתן להמשיך לדארמסלה, אמריצר, דלהי

טיפים למטיילים

  • אזור לדאק בטוח ונח לטיול להודו אך יש להקפיד לשמור על הוראות הטיול והביטחון
  • טראקים מוסדרים ומודרכים יוצאים מלה ומולץ להרשם במקום
  • שרות אוטובוסים מאפשר טיולים באזור בצורה נוחה
  • לתרמילאים: לא מומלץ לנסוע במשאיות מזדמנות ועל גג האוטובוס
  • מומלץ לבדוק נושא מזג האויר ולהירשם לפני היציאה לטראק ממושך
  • המגיעים בדרך היבשה או האוויר מתבקשים להירשם בכניסה למחוז
  • ישנם אזורים בלדאק המחייבים אישור לביקור
  • חובה לעבור איקלום והסתגלת לגובה הרב של רמת לדאק
  • אין להוציא מלדאק אמנות וחפצים בודהיסטיים עתיקים
  • ג’יפים- רבים האתרים בסביבה המצריכים הגעה בג’יפ

בקירבת העיירה סיאם ריפ נמצא האתר המפורסם, המדהים, והחשוב ביותר באסיה, אתר המתקשר לעולם ההינדי ולזה הבודהיסטי, אתר אם לארמונות ולמקדשים המוכרים של תאילנד, אתר שהוא תמצית החשיבה והאדריכלות של דרום מזרח אסיה.
אנגקור מייצגת את הלב הרוחני והזהות של בני החמר והיא מכלול המקדשים הגדול ביותר בעולם. פעמיים גילתה האנושות את שרידי המקדשים ביערות הגשם. פעם ראשונה בשעת גילויים במאה ה- 19 ופעם שניה בשנים האחרונות עם סיום מלחמת האזרחים ופתיחת האתר לאלפי מטיילים ותיירים.

השמורה האדריכלית של מקדשי אנגקור משתרעת על שטח של כ- 300 קמ”ר והתנוססו בה יותר מ-1000 מקדשים בימי פריחת הבירה החמרית. מכילה 72 מונומנטים ומערכת השקייה שעשתה את האתר לאחד מפלאי עולם.
אך אנגקור היא הרבה מעבר לשמורה אדריכלית או מערכת גיאומטרית של מבנים וסמלים. זהו מכלול הרמוני של אמנות ומחשבה, של ספורת ומיתולוגיה, של אלים ושל בני אדם.
השילוב העדין בין הגודל העצום של המבנים אל מול הפרטים הקטנים, הגילוף באבן ועבודות התחרה עושים את האתר לאחד המיוחדים בעולם.

מתוך סבך יערות הגשם ובין שורשי העצים עולים ומתנשאים דמויות ופרצופים מחייכים, פילי אבן ונשים בתנועות ריקוד, שערי אבן דוממים וחלונות מעוטרים פתח לתרבות עשירה שנמוגה בסבך הג’ונגל.
הנרי מוהוט, בוטנאי ונוסע צרפתי יצא בשלהי המאה ה- 19 ללב יערות קמבודיה וגילה את האתר של “העיר האבודה של אנגקור”.

ההסטוריה של אנגקור החלה במאה ה- 9 כשהקים ייאייוארמן את שושלת בית המלוכה והכריז עצמאות מיאווה.
המקדש המרכזי שנתן שמו לשמורה הוא אנגקור ואט. הוקם ע”י המלך סוריווראמן ובניתו נמשכה 37 שנה במחצית המאה ה- 12. המקדש הוא בבואה של הר מרו. בקוסמולוגיה ההינדית בנוי היקום מיבשת מרכזית מוקפת 6 יבשות ו- 7 אוקינוסים. במרכז מתנשא הר מרו בראשו 5 פסגות בליבן עירו של ברהמה, משכן האלים. סימליות זו באה לידי ביטוי בכל פינה ברחבי האתר: גלריות מעגליות, מגדלי פסגות, דרקונים מיתולוגיים רבי ראשים וגשרים המחברים בין העולם האנושי והעולם השמיימי. במרכז המבנה 3 קומות וסביבו גלריות מורכבות. כמעט כל משטחי האבן של המקדש על פני ק”מ לערך מעוטרים ומתוגלפים בתבליטים מדהימים ובהן 1700 דמויות של רקדניות טקסיות, רקדניות האבסרה המפוסלות בעבודה עדינה בקירות האבן, וספור חביצת אוקינוס החלב בו נאבקים השדים באלים וחובצים את הים בכדי למצות ממנו את חיי הנצח, כשמלווים את הארוע הנחש-השטן שנח על גבי צב, האלים ווישנו, אינדרה וברהאמה והאל הקוף האנומן.

cambodia-angkor-temple

האל המרכזי בפולחן היה האל שיווה על אף שמקדש אנגקור הוקדש לוישנו, ואחרים הוקדשו לברהמה שיחדו יוצרים את השילוש ההינדי. חלק ממבני המקדש הוקדשו לבודהא ואחרים האדירו והעצימו את המלכים הבונים. הבניה היא בניה יבשה שבוצעה ע”י אלפי עבדים ואמנים עיטרו את חלקי המבנה. המבנה סימטרי והרמוני והיום חיים בסביבתו נזירים המשמרים את מסורת הקדושה ועולים לרגל לתפילות באתר. מכלול המקדשים עטוף בתעלת מים שגם היא חלק מתאור העולם במסורות קדומות.
השני בחשיבותו באתרי המכלול הוא הבאיון שנבנה במאה ה- 9 והוקדש לברהמה, שפניו הנעימות וחיוכו האלמותי חצובים על כל אחד מחמשת המגדלים המקיפים את המקדש.

הוא ממוקם במרכז הגיאוגרפי של האתר ונמצא בלב אנגקור תום שמוקפת חומת אבן. בתחילת הסיור נדמה שזהו גיבוב של גושי אבן ללא רעיון וסדר, אך אט אט מבינים את עושר הצורות והגילופים, מגלים את הפנים החצי ישנות של דמויות האבן, מחפשים ומוצאים אלפי סצינות הלקוחות מחיי היום יום מימי האימפריה החמרית, אלים מפנתאון האלים ההינדי, דמויות ממיתוסים עתיקים ובעלי חיים מיתולוגיים.
5 שערים שימשו את הנכנסים והיוצאים לאנגקור תום. גובהם 20 מטר כל אחד והם היו מעוטרים בשני צידיהם בפילים הנושאים דמויות אבן.

האתר פונה בצורה יוצאת דופן למערב שלא כדרך מקדשים הינדים הפונים מזרחה והשעות הנפלאות לבקר באתר הם זריחה ושקיעה. עם עליית השחר מופיעים המגדלים בצללית אופיינית “מצביעים” אל השמיים, בשעה שבשעות אחר הצהריים מאירה השמש את כל הפרטים האמנותיים בקיר החזית.
פינה מיוחדת היא טרסת הפילים וטרסת המל המצורע, במה טקסית ארוכה וקיר מתוגלף בעושר רב בהם תאורי הציפור המיתולוגית גארודה, מצעד הפילים, ורקדניות חטובות.

עבודות פיסול מהיפות באתר נמצאות במקדש הקטן של באנטי סראי שם מעוטר כל המקדש בעבודות מהממות של גילופי אבן וכך גם גמלוני הגג, הבסיסים, המרזבים ופינות המבנה. אך הפינה המרתקת לדעתי לאחר שהכרתם את האתר ועמדתם על פאר האדריכלות החמרית הוא מקדש הפרום, המקדש המספר יותר מכל את האפילוג, אמיו האחרונים של המקדש, את סופו. לאחר שזנחו החמרים את בירתם אנגקור, צמחית הג’ונגל החלה לכבוש את האתר וכאן במקדש טה-פרום צומחים העצים מתוך קירות המקדש ושורשיהם מקיפים, ספק חונקים ספק מחבקים את קירות האבן. כאן נראה האתר כפי שנתגלה במאה ה- 19 ע”י הנוסע הצרפתי הנרי מוהוט. עבורי היתה זו פסגת הביקור – שורשי התרבות משתרגים בשורשי העצים מבקשים לספר לנו את סיפור המקדש.

קמבודיה

שטחה 180,000 קמ”ר

9 מליון תושבים

90% בני העם הקמבודי והאחרים מיעוטים סיניים, ויטנאמיים ומוסלמים

הדת השלטת: בודהיזם

השפה: חמרית ושפה זרה צרפתית.

קמבודיה נכללת בטיולים לדרום מזרח אסיה ביחד עם ויטנאם או עם ארצות המקונג בורמה ולאוס. התקופה הטובה לטייל בקמבודיה היא בין נובמבר לפברואר כשהלחות נמוכה והגשם מועט. מאפריל ועד אוקטובר העונה יפה יותר, ירוקה יותר אך חמה עד בלתי נסבלת, לחה ורטובה. בירת קמבודיה פנום פן אליה ניתן להגיע בטיסות מסייגון, בנגקוק, הונג קונג, סינגפור, ויאנטיאן.
הקשר בין פנום פן לסיאם ריפ מתבצע בטיסה. רשת הרכבות והכבישים דלה ביותר.

העולם המערבי משתמש במושג “טיבט” ומתייחס למחוז העצמאי של טיבט בסין, המחוז המפורסם שבירתו לאהסה LAHASA, שנכבש בכיבוש זוחל מאז שנות ה- 50 ע”י הסינים והפך לסמל למאבק בלתי אלים במגמת ההטמעה הסינית.
אך “מרחב התרבות הטיבטית” או טיבט ההסטורית מכסים אזור רחב בהרבה מאשר המחוז האוטונומי של טיבט ובהם אזורים במחוזות סין השכנים, בצפון הודו, בנפאל, סיקים ובהוטאן.
סין הטיבטית פרוסה במחוזות שינחאי XINGHAI, גאנסו GANSU, צפון סצ’ואן SICHUAN וצפון יונאן YUNNAN, נפות ומחוזות שנפתחו לא מכבר למטיילים מערביים ומציגים בפני המטיילים את “סין האמיתית”, סין החקלאית, הכפרית, סין של מיעוטים במרחק מאות שנות פיתוח מהבירות הכלכליות בייג’ינג ושנחאי.

גג העולם ומוצא הנהרות

הרמה הטיבטית מתרוממת מצפון לרכס ההימאליה. בצפון “פוגשת” את רכס קונלון, במזרח את הדרקון הסיני ובמערב את רכס הרי פמיר. רמה סחופת רוחות שבחלקה ערבתית וצחיחה שקיבלה את שמה “גג העולם” ומתנשאת לגובה של מעל 4000 מ’. שטחו של המרחב הטיבטי הוא כגודל אירופה ומתוכו כמחצית הוא המחוז האוטונומי טיבט. האוכלוסיה דלילה בעיקר בשל תנאי האקלים הקשה והקיצוני ורק 6 מליון תושבים חיים במחוז ההסטורי.
כאן מוצאם של נהרות אסיה הגדולים, נהרות ש”ניקזו” את התרבויות הגדולות שעלו ופרחו בחלק זה של העולם. הנהר הצהוב ערש התרבויות של סין, נהר היאנגצה, נהר הגנגס לב התרבות ההינדית, המקונג עמוד השדרה של דרום מזרח אסיה, הברהמפוטרה וההינדוס.

חבל אמדו AMDO הוא אזור של נוודים, אזור המכוסה ערבות עשב הנמתחות עד גבול מונגוליה בדיוק כפי שדמיינתם את טיבט או כפי שעולה בסרטים וספרים: ערבות עשב אינסופיות, נוודים שזופי לחיים עוטי מעילי עור ארוכים, עדרי יאק ויורטות פזורות בעמקים. אילו הם הנופים בחבל ארץ זה המחבר את מחוזות גאנסו GANSU, צ’ינחאי QINGHAI וסצ’ואן SICHUAN.
כאן בצומת חשוב זה בשולי דרך המשי נפגשות קבוצות אתניות ודתות בהם מונגולים, טיבטיים, מיעוטים סיניים ומיעוטים טורקמניים.

מהנהר הצהוב לרמות הלס

בעבר היתה לאנז’ו תחנת מסחר חשובה על דרך המשי והיום בירת מחוז גאנסו. העיר הדהויה על שפת הנהר הצהוב איננה חלק ממארג העולם הטיבטי אך היא משמשת כנקודת מוצא לחבלים הטיבטיים. ממוקמת בגובה של 1500 מ’ מעפה”י עם טמפ’ קיץ נוחה של 24 מעלות.
הנהר הצהוב, ערש תרבותה של סין שעולה כה רבות בסיפורת ובשירה המקומית התגלה לנו כתעלה רחבה ומצהיבה בשל כמויות הטין המוסעות עם מי הנהר אך גלגל מים גדול לחוף הנהר הזכיר לנו את דרך ההשקייה המסורתית בה העלו את מי הנהר למערכות החקלאיות שלצידו. עלינו על רפסודה שברירית השטה על נודות מנופחים של עורות עיזים ושטנו במורד הנהר, הרגשנו כעלה נידף במים. לגדת הנהר מתנשאת גבעת הפגודה הלבנה המהווה מרכז ומפגש חברתי לתושבי העיר, כבתיאטרון רחוב עמדו זקנים חביבים בבגדי מאו המסורתיים ובנעלים שחילק הצבא האדום לפני עשרות שנים והקשיבו לנגינתו הצורמת של חד מיתר עתיק, קישקשו קולנית וצחקו למראה הלבנים בעלי האף הארוך שהגיעו מארץ לא נודעת.
מעט מחוץ לעיר גילינו את העורף החקלאי של העיר, מאות חממות מסורתיות הבנויות טין בצידן האחד ומקורות ביריעות פלסטיק מצידן האחר. חור כניסה קטן ונמוך משמש ככניסה לאתר המהביל בו מגלים עגבניות, שעועית ואפונה ירוקה.
על הגבעות המתנשאות סביב העיר ראינו עשרות פועלים מטפסים אל ראשי הגבעות, נוטעים שמשימתם להפוך את משטחי החול האינסופיים ליערות ולמנוע את סופות האבק באולימפידת בייג’ינג…

classic-rice-field

שווקים ומקדשים

הדרך לשיאחה עוברת באזור חקלאי עשיר של שדות חיטה ותירס ומשמשת בית למיעוט המוסלמי-מונגולי צאצאי צבאות ג’נגס חאן. משאיות ועגלות אופניים, סוסים ועדרי צאן מהלכים ונוסעים לאורך הכביש בואכה העיר המוסלמית לינשיה LINXIA ואני בוהה בכל אילו והמושג דרך המשי מקבל תוכן וצבע, אמנם מתערבב עם נהמת מנועי הטוסטוסים אך הרעיון של ה”דרך” חי ונושם. עצרתי בשוק מקומי הנודד מעיר לעיר בימות השבוע. ים אדם בבגדים שחורים וכיסויי ראש לבנים, אלפי קונים ומוכרים ודוכנים בהם אוכל וירקות, פירות ובשר, יאקים וחיות מחמד, תבלינים ותרופות שלוקטו ביערות סצ’ואן ותרנגולות המציצים מתוך סלי קש גדולים.

הדרך מטפסת מערבה ומתחילות להתגלות נקודות ציון טיבטיות. האזור מיושב בדלילות ונופי הלס של דרום מחוז גאנסו הולכים ומתחלפים בפסגות משוננות המעטרות את האזור. השמים כחולים יותר, האויר קר וצלול. הדרך בשיפוצים והרכב מיטלטל מצד לצד, הנהג הסיני רוטן וכועס למה יש פה בכלל כביש? כי כביש זה שליטה והסינים משקיעים בכביש בכדי לחבר את המיעוט הטיבטי לעיר הסינית, בכדי להראות לעולם שהם משקיעים בתרבות הטיבטית וסוללים דרכים לאיזורי ספר נידחים ובשקט מזכירים את העובדה שתיירות מביאה כסף.

העיר שיאחה ממוקמת בגובה 2900 מ’ והתפתחה סביב מנזר לאברנג מששת החשובים במנזרים הטיבטיים בעולם.
מרכז העיירה משובץ בחנויות המוכרות עבודות יד ותשמישי קדושה, משחות ותרופות, עבודות גילוף בעצם, מגפי עור וחולצות רקומות וסביב אוירה טיבטית אופיינית: נזירים צהובי גלימות משוטטים בסמטאות העיר,נוודים ועולי רגל בזרם דק העולה לאיטו אל המנזר ומקיפים את המנזר בכוון השעון, מניעים את גלגלי התפילה הצבעוניים וממלמלים מנטרות טיבטיות מסורתיות.
הכניסה למנזר דרך סבך הסמטאות והחצרות הפנימיות נותן הרגשה של מבוך החיים הבודהיסטי.
נזירים מהלכים בין הבתים, גילופי עץ כעבודת תחרה מעטרים את המשקופים וריח קל של קטורת נישא באויר. המקדש נוסד ב1709 והוא מעונו של גילגול הלאמה ובו 6 מכללות ללימודי אסטרונומיה, רפואה טיבטית ובודהיזם טיבטי.
הצטרפתי אל אלפי עולי הרגל לחג חשיפת פני הבודהא. הטנקה העצומה אותו שטיח קיר שהובא ממרתפי המנזר ע”י עשרות נזירים נפרש על משטח רחב ידיים אל מול המנזר, דגלי תפילה טיבטיים קישטו את הרחבה ואת הדרכים למנזר וממנו, משפחות ובודדים סופקי כפיים עמדו בכל עבר בהמתנה מתוחה לפתיחת השטיח הצבעוני והעצום ממנו ניבטים בצבעי זהב על רקע כתום וסגול פניו המושלמים של הבודהא.

פיתולים ומנזרים

דרך עתיקה ומפותלת “יורדת” להאזו בירת הנפה הממוקמת על הציר הראשי לצ’נגדו, עם השינוי בנוף משתנה האוכלוסיה, תווי הפנים עדינים יותר, צפוניים יותר ובהירים יותר. בני שבט ההאן HAN המרכיב העיקרי בעם הסיני ושבט ההווי HUI מוסלמים-סיניים הם המרכיבים של האוכלוסיות המקומיות. האתר החשוב בעיר הוא טסו גומפה או מנזר האזו שהוקם במאה ה 17 ושימש בית ל 500 נזירים. כבר ממרחק זיהינו את המבנה הגבוה צבוע בצבעי אדום-אדמה ובו 13 קומות של מילרפה לקאנג.
מעבר לעמק ממוקמים 2 מנזרים נוספים אחד על כל גבעה – הסיטרי והקיטרי גומפה. העמק מנוקז ע”י נחל וזה במימיו מניע את גלגלי התפילה. בלב העיירה עובר הגבול המינהלי בין מחוזות גאנסו וסצ’ואן וכל אחד מן המנזרים מצוי במחוז אחר. עיירת המחוז לנגמוסי LANGMUSI או טקצאנג למו TAKTSANG LHAMO שפירושו מערת הטיגריס בשמה הטיבטי עושה צעדיה הראשונים כתחנת דרכים תיירותית נידחת עם בתי אוכל, חנויות דהויות ומלון לזרים.

אגם המלח ואי הציפורים

200 ק”מ מערבה לשינינג מתפתלת הדרך לאגם שינחאי או אגם קוקונור KOKONOR (במונגולית האגם הכחול) שהוא אגם המלח הגדול בסין. במרכז האגם אי ועליו מקדשון. בנסיעה משינינג לאגם חוצים מעבר הרים בגובה של 3500 מ’ ובו שני מקדשים – מקדשי השמש והירח. מיד לאחר המעבר משתנה הנוף לארץ טיבט הטיפוסית עטורת פסגות, סחופת רוחות ועם עדרי יאק הרועים במדרונות הירוקים. המושג גג העולם מתחיל לקבל צבע וצורה.
באגם אי קטן – ניאודאו NIAODAO אי הציפורים ומהווה אתר קינון לציפורים נודדות ובו אלפי עופות פלמינגו ואחרים (בעיקר בחדשי מאי ויוני). ההגעה מסובכת מעט ודורשת הליכה רגלית של כשעתיים מהכביש או יציאה מאורגנת לטיול יום מהמלון בשינינג.

העיר הגדולה שינינג ממוקמת בגובה של 2250 מ’, היא בירתו של מחוז שינחאי ומהווה אחד משערי הכניסה לרמה הטיבטית. מכאן ניתן להתחיל את המסע לעבר להאסה או לטיבט הקטנה ואזור אמדו. לעיר עצמה ניחוח מוסלמי והיא בית למיעוט ההווי המוסלמי אך סביבה משתנה הנוף האנושי לכפרים ואוכלוסיות טיבטיות.
דרום מערבה לשינינג ממוקם מנזר טאר או קומבום וגם הוא מהמנזרים החשובים לעולם הטיבטי. פירוש שמו “מאה אלף מופעי הבודהא” והמסורת מספרת שאמו של הלאמה הקימה את הצ’ורטן במאה ה 14.
קיסר המנצ’ו נתן כסף רב למנזר וכך הורחב והתפשט אל מעבר לגבעות. רבים מהלאמות החשובים ובהם גם הלאמה ה 14 הנוכחי למדו במרכז רוחני זה. פסלי חמאת יאק, סמלים בודהיסטיים לרב, חדרי לימוד, עניבות וגלגלי תפילה צבעוניים, ומאות דוכנים וחנויות לממכר מזכרות טיבטיות, אבני חן ומזכרות.

בדרך מפותלת היורדת בין הרים וגיאיות וציפצופי נהגי המשאיות והאוטובוסים מחרישי אזניים ומלווים כל פיתול ועיקול, הנוף משתנה במהירות ונופי הטרשים מעליהם תלויים שמים רחבי ידיים מאופק לאופק מתחלפים בהרים המכוסים יערות עד ומנוקזים ע”י נהרות המין והדג’ינדאן מיובלי היאנגצה.
6 שעות נסיעה ו350 ק”מ מצ’נגדו הגענו לעיירה סונגפן SONGPAN, עיירה הסטורית שמקבלת צביון של אתר תרמילאים ונקודת מוצא לטיולי סוסים וטיולים רגליים בין הכפרים הטיבטיים. בלב הכפר שוק ססגוני, דוכנים, חנויות ומצודה עתיקה. מיד כשירדתי מהרכב פגשתי באמה המארגנת טיולי סוסים של מספר שעות או ימים לשמורות האזור ובתוך דקות היינו בדרך לטיול רכוב של שלוש שעות לכפרים ההרריים שברכס הצפוני. בתי עץ שמרפסותיהם מעוטרות בקלחי תירס מיובש, חצרות מרכזיות בהן מתקיימות רב עבודות הבית וחלקות חקלאיות קטנות בצמידות לבתי המגורים.

בתום יומיים של נסיעה ולמרגלות פסגות מושלגות במוצא נהר המין וביובלים העליונים של מקורותיו מצויות במרחק מספר שעות נסיעה זו מזו שתיים משמורות הטבע היפות בסין – שמורת 9 הכפרים הטיבטיים JIUZHAIGOU ושמורת הואנגלונג HUANGLONG.

השתקפויות ואגמים

china-rocks-in-lakeשטחה של שמורת ג’וזאויגו כ- 700 ק”מ והיא משובצת באגמים, ביצות, בריכות מים ומפלים.
בעבר 9 כפרים טיבטיים היו פזורים לאורך פלגי המים והם שנתנו לשמורה את שמה.
השמורה פרוסה בגבהים של 2000 עד 4300 מ’ וממוקמת לאורך 2 עמקים. בריכות צלולות המשקפות את הפסגות, היערות והשמים. טרוורטין ששקע כיסה את גזעי העצים ונתן למים גוונים של ירוק, כחול, טורקיז ואפור. אצות שמתפתחות במים הרדודים וצומח מים עשיר הופך את האתר לגן עדן למטיילים ואכן לצערנו מגיעים לאתר כ- 10 אלפים מטיילים מדי יום (!!!) בעונות השיא אך מיעוטם “לבנים”.

למרגלות הפסגה של הר שארדונגי (שואבאו-דינג) המתנשא לגובה של 5588 מ’ ממוקמת אחת מהשמורות היפות בסין , שמורת הואנגלונג HUANGLONG ובה 3400 בריכות בצבעי ירוק איזמרגד בטרסות טרוורטין לבנות בהם המים גולשים לאיטם מטרסה לטרסה ומבריכה לבריכה. רעש המים, איוושת הרוח, צבעי השמים והפסגות עושים את הסיור לחוויה. הכניסה לשמורה בגובה 3430 מ’ ויהיה עליכם לעלות בשביל מוסדר עד לגובה של 3800 מ’, לחלוף על פני מקדש טאואיסטי קטן ולהגיע ללב הכחול של השמורה, מערכת של בריכות צלולות וכחולות גן עדן לצלמים.

תמצית ההסטוריה הטיבטית

האגדה מספרת שהטיבטים הראשונים נולדו ממפגש של 2 בעלי חיים. המלך הטיבטי הראשון הופיע לפני כ 2000 שנה 418 שנה לאחר פטירתו של בודהא סקאמוני הנסיך ההודי סידהרטה ועליית המלך לשלטון פותח את לוח השנה הטיבטי. מסורות שונות מספרות על ירידת המלך מהרקיע או הגעתו מצפון הודו.מאז, קבוצות שבטיות ואתניות חברו והתמזגו ליצירת העם הטיבטי בארצו שברמה הטיבטית.

המלך ה- 32 סונגסטן הרחיב את השפעתה של טיבט והגיע במשלחות עד גבולות פרס. ממשיכו הפיץ במאה ה- 7 את הבודהיזם בכל אזורי הארץ. הארצות השכנות נפאל וסין לטשו עיניהם וביקשו לקשור קשרים עם הכח הטיבטי העולה ובכדי להדק הקשרים נשלחו נסיכות לחצרו של המלך סונגסטן גמפו. במאה ה- 8 בימי המלך טריסונג דצ’ן טיבט הגיע עד שערי שיאן בלב סין בירת ממלכת טאנג ובימים אילו אוקלם הבודהיזם ההודי. במאה ה- 9 שוב פרצה מלחמה בין הטיבטיים והסינים ושוב ניצחה טיבט ובשנת 823 הוגדר הגבול בין המדינות ואסטלות עליהם נכתב ההסכם הוצבו הלאהסה ובשיאן
במאה ה- 13 שטפו המונגולים את סין ובדרכם לשערי אירופה כבשו את רמת טיבט. הקיסרים המונגולים הושפעו מהמפגש הרוחני דתי עם הטיבטים והבודהיזם החל לטפטף למונגוליה.

מסדר הגלוקפה שנוסד במאה ה- 14 הפך למסדר החשוב והמרכזי במאה ה- 16 ומנהיגו קיבל את התואר דאלאי למה (אוקינוס החכמה).
לאחר עליית המנצ’ו בשושלת צ’ינג בסין שגרירים יצאו ללאהסה בירת טיבט אך האחרונה החלה בסגירת שעריה מפני השפעות ומבקרים זרים.
בשלהי המאה ה- 19 הממשלה הבריטית בהודו לטשה עיניה לפתיחת נתיבי מסחר לעבר טיבט.
מאז חזרתו של הלאמה ה- 13 מגלות הודו זכתה טיבט בשנים של חופש אך אילו ערכו רק עד 1950 כאשר 35 אלף חיילים סיניים כבשו את טיבט והמשלחת הטיבטית לבייג’ינג אולצה לחתום על הסכם ה”שחרור השקט של טיבט”. טיבט על 6 מיליוני תושביה חולקה למחוזות ונפות, תושביה הוגדרו כמיעוטים אתניים והחלה הגירה מכוונת של סינים לתוך טיבט.

מסלולי טיול ברמה הטיבטית

הקטע הצפוני אזור לאנזו, מנזר לאברנג ולינשיה. שער הכניסה לאנז’ו
הקטע התיכון שמורות צפון סצ’ואן. שער הכניסה צ’נגדו
הקטע הדרומי במחוז צפון יונאן. שער הכניסה ג’ונגדיאן או ליג’יאנג

הצעת מסלול למטיילי תרמיל מגנסו לצ’ינחאי

  • יום 1 הגעה ללאנז’ו LANZHOU
  • יום 2 מלאנז’ו LANZHOU באוטובוס לשיאחה
  • יום 3 יום סיורים במנזר לאברנג LABRANG וסביב שיאחה XIAHE
  • יום 4 משיאחה באוטובוס לטונגרן TONGREN אזור צ’ינחאי ומנזר רונגבו RONGBO
  • יום 5 מטונגרן TONGREN לשינינג XINING
  • יום 6 משינינג XINING למנזר טאר TAER וחזרה
  • יום 7/9 טיולים באזור שינחאי הו QINGHAI HU
  • יום 10 שינינג XINING
    מכאן יוצאת הדרך היבשתית דרך גולמוד ללאהסה בירת טיבט

הצעת מסלול למטיילי תרמיל מגנסו לצפון סצ’ואן

  • יום 1 לאנז’ו LANZHOU
  • יום 2 לינשיה LINXIA, שיאחה XIAHE
  • יום 3 לאברנג LABRANG
  • יום 4 האזו HEZUO לוקו LUQU
  • יום 5 טקצנג למו TAKTSANG LHAMO
  • יום 6 הואנגלונג HUANGLONG, ז’וזאויגו
  • יום 7 ז’וזאויגו JIUZHAIGOU
  • יום 8 סונגפן SONGPAN
  • יום 9 סונגפן SONGPAN , מאושיאן MAOXIAN
  • יום 10 צ’נגדו CHENGDU

למטיילים בטיול עצמאי – מאורגן לסין
בטיול של 4 ימים: 1. סונגפן, 2/3. ז’וזאויגו 4. מאושיאן.
טיול של 7 ימים: 1. סונגפן 2. ז’וזאיגו 3. ז’וזאויגו 4. צ’ואנזושי 5. אגם דיישי וונצ’ואן 6. ערבות העשב. 7. צ’נגדו.

ללאנז’ו וממנה
ברכבת: 15 ש’ מבייגינג. באויר: טיסות מבייג’ינג, שנחאי, שיאן, צ’נגדו
אוטובוסים: 4/5 שעות ללינשיה, לשיאחה כל בוקר ב- 07:30
אל שמורת הואנגלונג
השמורה נכללת בדרך כלל בטיול צפון סצ’ואן בו מבקרים ב 2-3 שמורות טבע וכפרים טיבטיים.
משך הנסיעה משמורת ז’וזאויגו כ- 4 שעות או 2 ימי רכיבה מסונגפן.
אל ז’וזאויגו
הדרך הנוחה ביותר היא לקנות טיול מאורגן מחוץ לתחנת האוטובוס בצ’נגדו בה נמכרים טיולים מאורגנים ל 3-6 ימים או בנסיעה עצמאית באוטובוס לננפינג עד הכניסה לשמורה. משך הנסיעה כ- 10 שעות.

מדריכים רבים נכתבו אודות חבלי טיבט:

TIBET HANDBOOK WITH BHUTAN PASSPORTS BOOK
TIBET A TRAVEL SURVIVAL KIT LONLEY PLANET
THE TIBET GUIDE: CENTRAL & WESTERN TIBET WISDOM PUBLICATION

הכותב: זאב רילסקי

בעקבות: נתיב השיר וזמן החלום

תחנות בתרבות האבוריג’ינית

מעטים הם אתרי התרבות האבוריג’ינית ברחבי היבשת האוסטרלית. אין אדריכלות, אין פיסול, אין עיירות וסמטאות ואין כפרי דייגים. אך כל מקום בגיאוגרפיה של היבשת מתקשר לעולם הילידים ולהיסטוריה ארוכת השנים של האוסטרלים הראשונים. מחסות סלע, ציורי קיר, פיכפוך המים וצחוק השלדג הם ה”מוזיאונים האמיתיים” בהם “מוצגים” שרידי האמנות והתרבות הילידית שנוצקו ביבשת לפני עשרות אלפי שנים.

המעינות והביצות, ההרים והגיאיות, העננים והברקים, הצומח ובעלי החיים, הם ההדים הדוממים והחיים לתרבות הילידים. המוסיקה, השיר והתיאור הקוי הם הדבק התרבותי והפולחן החברתי של תרבות שהיא מאובן חי על פני האדמה.
הכתבה עוקבת אחר אתרי טיול מצפון היבשת לדרומה ומציגה דרכם כבמוזיאון נודד חלק מאוצרות התרבות האבוריג’ינית.

“בעיני רוחי אני רואה את נתיבי השיר נמתחים על פני יבשות ולאורך הדורות. שבכל מקום שבו הציבו בני האדם את כפות רגליהם, נותר נתיב של שיר (שאת הדו נוכל לשמוע מפעם לפעם). ומקורם של נתיבים אלה אי שם הרחק במקום ובזמן, בכיס מבודד שבסואנה האפריקאית, שם פתח האדם הראשון את פיו אל מול האימים שסבבו אותו, מתריס בזעקה את השורה הראשונה של “שיר העולם”: הנני!”
ברוס צ’טווין, נתיב השיר

 

ברוס צ’טווין יוצא למסע בעקבות נתיבי החלום של הילידים האבוריג’ינים ביבשת אוסטרליה, נתיבי שיר בהם הלכו האבות הבוראים, רקדו וציירו תוך כדי שהם בוראים בשירתם את העולם ואתרי הטבע שבו.

בריאת האדם
על פי אמונת הילידים האוסטרליים ברא בונג’יל את העולם וכל מה שבו. הוא ברא את העמקים והגיאיות, את הנחלים והנהרות, את מקווי המים את הירח הכוכבים והשמש ואת היצורים החיים. לאחר שסיים את מלאכתו חש בדידות והתאווה לחברים שישירו וירקדו איתו והחליט ליצור את האדם. הוא אסף את החרסית העדינה משולי הנהר ויצר ממנה את האדם. כל כך מוצלחת היתה יצירתו שמיד עשה נוספת וכשהשלים את הדמויות נשף בהן והפיח בהן רוח חיים. זמן רב שהה במחיצתם ולימדם לשיר ולרקוד. בהדרכתו רכשו מיומניות בכל תחום ובבוא העת העבירו אותה לצאצאיהם. הם היו לראשוני מספרי הסיפורים האבוריג’יניים.

התחנה הראשונה היא אזור דארווין Darwin כאן עשו האבוריג’ינים צעדיהם הראשונים ביבשת.
הם חצו את מיצרי טורס Torres והחלו לנוע בצורת פרסה סביב היבשת. בשטחי הביצות של נהר מרי Meri קל להבין את המערכת האקולוגית אליה נקלעו הילידים בהגיעם לאזור ואת סיבת התפשטותם. עושר של בעלי חיים, עופות, זוחלים, מים זמינים, עצים, שורשים, פירות יער.

האזור נמצא בגבול ובמפגש בין החבלים הטרופיים והמדבריים. נופי אבן החול האדומה והדיונות מחד נפגשים עם מרחבי יערות האקליפטוס וצומח העד הטרופי, גן עדן לבעלי חיים, לציידים וללקטים שהתבססו באזור.
בהמשך הכביש דרומה מצוי הפארק הלאומי ליצ’פילד Lichefield, המאופיין ברמת אבן חול אדומה מעוטרת במצוקי סלע ענקיים ומפלי מים הנקווים אל בריכות מים ציוריות ששימשו מוקד עבור האבוריג’ינים בעת העתיקה.
מזרחה משם מצויה אחת השמורות הגדולות באוסטרליה, הקאקאדו Kakadu. שמורה המופיעה ברשימת המורשת העולמית ובה ציורי קיר וביצות מים, צוקים ודרגשי סלע, יערות, פלגי מים ואינספור בעלי חיים וזוחלים, עופות, דגים וחרקים. אף טיול לאוסטרליה אינו שלם ללא ביקור בשמורה מופלאה זו.

ציורי סלע
האבוריג’ינים לא הכירו את הנייר והיו הרחק ממוקדי המצאת הנייר בין סין למצרים. ציורי סלע, ציורי גוף וציור על גבי קליפות עצים היו הצורות העתיקות ביותר של אמנות ושימרו טקסים ורעיונות בחברה המקומית.בטקסי הטוטם שעדיין מתקיימים בארנהיים לנד Arenheim צובעים הילידים את גופם בפיגמנט מן הטבע כיייצוג לאבות הבוראים ותוך כדי שירה וריקוד נכנסים לאקסטזה.
גם ציורי המערות צוירו כחלק מטקס או חלק מהקשר לאדמה המקודשת ולסביבה ולא כביטוי עצמי. האבוריג’ינים רואים בעצמם חלק מן הבריאה והציור הוא מתנת שמיים. לכן הרשות לצייר תלויה בגיל, מעמד חברתי ומין ורק בעקבות טקסי חניכה רשאים המתבגרים ליטול חלק בציור ולהבין את משמעותו.

הציור האבוריג’יני הוא אידיוגרמה ומסמל רעיון, משמעות, סיפור בריאה, נוף סביבה או אירוע בודד ולכן התקדש גם על הדורות הבאים או עוברי אורח שהכירו בחשיבותו.

ברחבי שמורת הקאקאדו מספר רב של מקבצים של ציורי סלע עתיקים ובהם כאילו בני יותר מ20 אלף שנה. השניים החשובים והיפים נמצאים בסלע נורלאנג’י Nurlangie rock ובסלע אוביר Ubir.
ציורים של איש הברק נאמרגון, ונבולווינג’ הרוח המסוכנת שטורפת נשים. לנאמרגון גרזן המשמש ליצירת הרעם. באזור שלל סגנונות מתעתיקי ידיים והשפרצות צבע ועד ציורי סלע מאוחרים בני המאה ה- 18. אין זה יוצא דופן לגלות ציורים בני 6000 שנה מחד וציורים “צעירים” של בני שבטי המאקסן שהגיעו מאינדונזיה לפני מאות שנים בודדות בעקבות דייג מלפפוני הים. כאן נמצאים ציורי “רנטגן” בהם נראים חלקיו הפנימיים של הדג או האדם, ציורי אירופים מעשני מקטרת ונחש הקשת.

הפארק הלאומי קאקדו ממוקם במערב ארנהיים לנד Arenheim land וכולל 3 סביבות אקולוגיות: יערות, מצוקי אבן חול ומישורי הצפה. שמו של הפארק משמר את שמם של ראשוני מתיישביו כבר לפני עשרות אלפי שנים ודייריו הם אווזים, אנפות, לבניות, ועגורים, 50 מיני יונקים מעל 275 מיני עופות וכ- 1000 מיני צמחים. אדמתו היתה חלק מאדמת האבוריג’ינים שהוחכרה למדינה והפכה לפארק לאומי.
5 אזורים ייחודיים לשמורה העצומה: מצוקי חול הנישאים לגובה של 250 מ’ ויוצרים את הנוף הדרמטי בשמורה בה נקיקים ומפלי מים ומישורי סחף למרגלות המצוקים. מישורי ההצפה והבילבונג המפורסמים משירי העם האוסטרלים – ביצות ארעיות מקור משיכה לכל חי, שולי החוף בו מתרכזים צמחי המנגרובים הגדלים במי הים המלוח, וגיאיות הדרום מעוטרי היערות והאבנים דרכם מפלסים הנהרות נתיבם צפונה.

מפת זמן החלום
על פי האמונה האבוריג’ינית החיים הם חלק מקיום והוויה אינסופיים במארג יוחסין המוביל אל האבות הבוראים של זמן החלום Dreamtime, אך אין לזה מאומה עם החלום המערבי אלא כאן הוא מנסה להגדיר את תפיסת העולם הפיוטית של ההוויה בה מתקיים עולמו של כל אחד וכולל את אותות הבריאה, את הסביבה, את סמלי החברה ואת מימד הזמן. זוהי הפרשנות של האדם הלבן לעולם שאינו ניתן לביאור ע”י מערכת המושגים המערבית. זמן החלום איננו מימד ערטילאי אלא הוא בעל מרכיבים מוחשיים כמו הטקס והפולחן, סימני הבריאה ומפת הצ’ורינגה, המצויירת על גוף הנער בטקס בגרותו.
הצ’ורינגה היא קודש הקודשים האבוריג’יני ‘נשמתו’ של האדם שנקבעת ברגע עיבורו ואז נקבע הטוטם והאב הקדמון. מפת הצ’ורינגה עשויה עץ או אבן או מצויירת על הגוף ומייצגת את שיטוט האב הקדמון בנתיבי החלום השבטי ומשמשת כדרכון ל”כניסה” ול”יציאה” למעגלי החיים.

בשולי השמורה ממוקמת העיירה המאובקת אואנפלי Oenpeli ובה אגודת אינג’אלאק Injalak שמשמרת אמנות ואמנויות אבוריג’יניות מסורתיות, בהן סלי נצרים צבועים בצבעים טבעיים, ציורים על גזעי עצים, ציורי בד,אריגים, גילופי עץ וכלי מוסיקה בהם דיג’רידו, מקלות הקשה ומיני בומרנג.
דרומה על כביש סטיוארט פנינו לעיירה קתרין Kathrine הממוקמת על הצומת לעבר קימברלי Kimberley המערבית וטננט קריק Tenent Creek הדרומית. מרחק 25 ק”מ מהעיירה נמצאת שמורת הטבע ערוץ קתרין – ניטמילוק Nitmiluk. אילו הם תריסר ערוצים ונקיקים המופרדים באשדות בהם ניתן לשוט בסירות או בקיאקים על רקע מצוקי האבן האדומה. על בתי העיירה ובמצוקי הקניון ניתן לראות את סימני השיטפונות והסערות שעברו במקום. העננים העצומים, סערות המונסון, סופות הברקים וגלי הגשם המתגלגלים מן הצפון היו עבור האבוריג’ינים לסימן משמיים ולתפאורה ביצירת מערכות האלים ההערצה והפולחן.

המרכז האדום
ענני אבק, דרך ישרה, משאיות רכבת אימתניות חולפות בדהרה, גבעות דוממות מצהיבות בדרך של 700 ק”מ דרומה עד טננט קריק Tenent Creek עיירה קטנה ומנומנמת שידעה ימים טובים יותר בימי הבהלה לזהב המאוחרת של שנות ה30 ועוד 500 ק”מ דרומה לאליס ספרינגס ששימשה כתחנת ממסר על קו הטלגרף בין אדלייד לדארווין ונמצאת לשפת נהר הטוד האכזב.
אגדה מקומית מספרת על הצפרדע הענקית טידיליק שהיתה צמאה, שתתה את כל המים ממחצית יבשת אוסטרליה וכך “נולדו” ששת מדבריות הענק, מדבריות מלח, מדבריות אבן ומדבריות חול.

אליס ספרינגס, המרכז הגיאוגרפי של היבשת, מהווה בסיס היציאה לשמורות רכסי המקדונל המערביים. מערבה ממנה מסתעף מבוך של דרכים שחלקם מתאים לרכב בהנעה קידמית ומגיע לאתרים טבע מרתקים, נופים קסומים ומסלולי הליכה מגוונים.
ציר לרפינטה מגיע להר קונווי Conway או בשמו האבוריג’י יילוטה לתצפית מרהיבה על האזור.
נופי הגבעות המאדימים בשעות אחר הצהרים המאוחרות וערוצים יבשים תוצר זרימה שיטפונית מהירה מעטרים את האזור. ההרים מתנשאים לגובה של 1300 מ’ בלבד אך חלקם תלולים ביותר וזאת מפאת בלייה חריפה המסירה את המדרונות בגסות. המבט מן הפסגה אינסופי והערוצים נעלמים מעבר לקפלי הקרקע. מרחק קצר משם מצוי סטאנדלי צ’אזם ממעברי ההרים היפים באזור המדבר האדום, מעבר צר ולו קירות אנכיים שנפגשים עם תכול השמיים.

הקניונים והערוצים העמוקים החתורים באבן החול האדומה הם מקום מפלט בימות השמש החמים, אתר לרבוץ בו, ולהנות מהצל אותו מטילים הקירות הזקופים. חלק מהקניונים מעוטרים בפתחם בשיחים ועצים המוסיפים כתמים ירוקים למראות הנוף הייחודיים.
בחלק מן הערוצים מצויה ברכה או גב טבעי המנצל את צל המקום ומוסיף להרגשת גן העדן המדברי. בולדרים אדומים ורצועות חול זהובות נמתחות אל תוך מסתרי הקניונים ובפיתחם עצי אקליפטוס לבנים. כאלו הם אלרי קריק Eleri creek וערוץ סרפנטיין Serpentine בהם ניתן ללון ולהנות משחיה במים הצלולים.

דרך ערוץ האורמיסטון Ormiston gorge וקניון הגלן הלן Glen Hellen מגיעים לערוץ הפינק החוצה את הרכס וממנו קצרה הדרך לפסגה הגבוהה באזור הר סונדר Mt Sonder. בדרך קשה ניתן לחצות דרומה לאורך נהר הפינק Finke river אל עבר עמק הדקלים Palm Valley, ערוץ עמוק צבוע במיני דקלים אוסטרליים.
בכביש האספלט או בדרך העפר האוירה לרכב בהנאה קידמית בלבד ממשיכה הדרך לקניון המלכים Kings Kenyon או הגן הלאומי ווטארקה Wateraka. קניון המלכים חתור אנכית לעומק של 220 מ’ באבן החול האדומה ועשיר בתופעות טבע ייחודיות תוצר בלייה ארוכת שנים. מסלולי ההליכה בשמורה מקיפים את מצוקי הקניון ומגיעים אל ה”עיר האבודה” Lost City בה צורות סלע מוזרות, כיפות מעוגלות ונקיקים צרים. עושר צומח בערוץ המרכזי של מיני שיטים אוסטרליות, דקלים ננסיים ומפלי מים יבשים, קירות מחליפי צבעים, נופים דרמטיים ונקודות תצפית מרהיבות עושים את השמורה לאופיינית ביותר ל”לב האדום” של היבשת האוסטרלית.
מערכת מדרגות מוליכה במעבר הרים צר אל עדן Eden (מושג מערבי שאינו קיים אצל האבוריג’ינים) בריכת מים קרירה מוגנת בקירות נישאים, כתמים כהים של חזזיות, שרכים גדולי מימדים וטחבים הנאחזים בסלעים צובעים את תחתית הקניון בשלל צבעים. כאן ניתן להבחין בקנגרו האדום או בוולרו השחור, בוולבי הסלעים החום והקטן מקפץ ביעילות לאורך המצוקים, מכרסמים קטנים, או בזוחלים צבעוניים בעלי מניפת צואר מרשימה.

לאחר מטח גשמים חזק במדבר מגיע האביב. זה יכול להיות באפריל, יוני או ספטמבר וכך כמעט בין לילה הופכת האדמה הצחיחה למרבד צבעוני של חד שנתיים ונופי המדבר נצבעים בצבעים חיים ועזים. הגשם באזור צחיח זה של היבשת הוא כ”נשיקת חיים” וזריקת מרץ לבית הגידול היבש, המדבר מתעורר והחיים נולדים מחדש, פלגי מים חורצים את האדמה האדומה, מטחי מים שוטפים את הסלעים הצוקים וקירות הסלע, שעון המים המתגלגלים נשמע למרחוק, ופרחים מגיחים מן הרגבים הלחים.

טיולים רגליים במדבר האדום נוחים ונעימים ביותר בחודשי החורף בין מאי ואוגוסט כשהטמפרטורה נעימה עד חמה במשך היום וקרה בלילה, אך הפיצוי בלילה היא שקיפות האויר וברק הכוכבים, מליוני ניצנוצי כוכבים מאירים את שמי המדבר ובראשם הצלב הדרומי שעוזר בניווט ובמציאת הכיוון
בחצי הכדור הדרומי.

טופוגרפיה אנושית
לחברה ולתרבות האבוריג’ינית שורשים עמוקים במרכז האדום של היבשת, האננגו באולורו אומרים כי היו כאן מאז ומעולם ועוד מימי זמן החלום. גם חפירות ארכיאולוגיות מוכיחות כי אבות האבוריג’ינים של היום הילכו באזור כבר לפני 1500 דורות. במהלך הדורות הסתגלו לשינויי אקלים ושינויים בעולם הצומח והחי ששינו את צורת לכידת המזון, הדייג והצייד. היות והאדם האוסטרלי לא השתמש בחקלאות עד תחילת המאה ה-18 כשזו מגיעה עם האדם הלבן האקולוגיה והטופוגרפיה היתה הרשת שלאורכה ולרוחבה נעו בני האדם בתורם אחר מקורות מים וערוצי חיים, בעלי חיים וקיני נמלים, הרשת לאורכה נשזרו נתיבי השיר – “הטופוגרפיה האנושית”.
חלק מעיצוב התרבות והחברה האבוריג’ינית התרחש כאן באזורי הספר של המדבר האדום. קשרים תרבותיים למרחב, לעבר ולאדמה. טקסים ופולחנים החלו להתמסד בחלוף השנים. החיים המסורתיים ב”בוש” נסבו סביב יחסי משפחה, החוק והחלום שנארגו ביחסי הדדיות עם האקולוגיה המדברית ועם דופק הקיום בסביבה הטבעית בה חי כל שבט ושבט.
בימות הגשמים התפרסו הילידים במרחבי המדבר לאסוף זרעים ופירות, זוחלים ויונקים, תולעים וחרקים וכך התוודעו לאתרי הטבע ואילו היו להם לטוטמים או אתרי פולחן.
כאוכלוסיה נוודית או נוודית למחצה התקשרו השבטים למקורות המים וחלקם היו ליושבי קבע סביב מקורות מים אלו.
ציורי הסלע באזור משקפים את העושר הסיפורי והציורי של בני השבטים. באזור המרכז מדוברות 12 שפות, בהן האארננטה מאזור אליס ספרינגס, הוורלפירי, פינטובי, פינטג’רה ואחרים והן שונות זו מזו.

נתיבי השיר
בכל מרכז מבקרים ניתן לרכוש מוסיקה אבוריג’ינית. למוסיקה בחברה האוסטרלית המקורית תפקיד חשוב הן בחיי החברה והן בחיי הקודש. במהלך טקסי הקורובירי, עלילות עידן החלומות המשוחזרות בטקסי פולחן ובהם משולבים שירה, ריקודים ודקלומים. לאבוריג’ינים לא היה מעולם כתב והמיתוסים הגדולים, סיפורי האבות הבוראים עברו בדרך הסיפור מאב לבן ומהזקנים לצעירים.
השירים נוצרים לכל הזדמנות, שירי צייד, שירי השכבה, שירי האבות, שירת ההרים, שירת בעלי החיים, שירת העונות ושירת החלום. בטקסים מקודשים משמשים הצליל והשיר כחוט המקשר לזמן החלום.

הריקודים שונים מאזור לאזור ומשבט לשבט, מדמים ומחקים בעלי חיים כאמו או קנגרו, ועשירים ברקיעות, תנועות גוף וידיים. הדיג’רידו הוא הכלי המוסיקלי האופיייני לתרבות האוסטרלית. האבות הבוראים נתנו לאדם את האש. האדם לקח מקל שרוף וחלול ונשף בטרמיטים שעפו ממנו אל הרקיע וכך נוצרו הכוכבים. הכלי נקרא יידקי או גינג’וגאנג והשם האירופי דיג’ הוא אונומטפאה לצליל.
סולם הצלילים האבוריג’יני כולל לא רק את צלילי הכלי הנושף אלא משלבים את תיפוף צעדי הקנגרו, נשיפת עופות הלילה, עצים נשברים, קולות הלילה בבוש, טיפטוף המים בגב, קולות הרוח בין הסדקים ורשרוש הקוצים המתגלגלים בחול.

וכך כותב ברוס צ’טווין בספרו “נתיב השיר”:
“עלה בדעתי ממה שידעתי כבר על נתיבי השיר, כי ייתכן שכל המיתולוגיה הקלאסית מייצגת את שרידיה של מפת שיר ענקית, וכי ניתן לקרא את כל עלילותיהם של האלים והאלות, המערות, המעינות המקודשים, הספינקסים וכימרות, וכל הגברים והנשים שהפכו לזמירים או לעורבים, להרים או לנרקיסים, לאבנים או כוכבים – במונחים של גיאוגרפיה טוטמית”.

בלב המרכז האדום מתנשא סלע המונוליט המפורסם ביותר בעולם, סלע האולורו, מקדש מעט לשבטי האבוריג’ינים באזור המרכז ואתר עליה לרגל לתיירים ועולי רגל חילוניים מזה כמאה שנה.
1873 הנוסע וויליאם גוס היה לאירופי הראשון לצפות ב”סלע” וקרא לו סלע איירס על שם ראש ממשלת דרום אוסטרליה ובטפסו לפסגה אשר 348 מ’ גובהה הפך את המקום לאתר תיירות וקשר לתרבות המקומית. אך שנתו היפה היתה 1985 כאשר ממשלת אוסטרליה השיבה את האדמה לידי שבט האננגו האבוריג’יני ושילבה את בני המקום בניהול האתר. מאז החולצה הנמכרת ביותר באזור היא “לא טיפסתי על איירס רוק” רוצה לאמר אני מכבד את מורשת הילידים וקדושת האתר לקהילה המקומית ואיני מטפס על ההר.
סביב בסיס הסלע מסלול הליכה באורך 9 ק”מ ובו מערות וציורי סלע, אתרי מים מקודשים, גבי מים, מחסות סלע ותחנות מפגש עם התרבות האבוריג’ינית וסיפורי החלום.
“ראשים רבים” קטה ג’וטה הם 36 כיפות אדומות היוצרים את הר אולגה שנקרא כך ע”י הנוסע ג’יילס על שמה של מלכת ספרד ב- 1872 אתר טבע בו חלק ממסלולי הביקור סגורים על שום חשיבותו לשבטי האבורגינים המקומיים, ובצאתכם בשעת בוקר מוקדמת להליכה במסלול עמק הרוחות ילוו אתכם קולות המדבר ואיתם קונייה אשת הפיתון ולירו מאנשי הנחש הארסי מהאבות הקדומים של בני האננגו.
12 ק”מ מאתר הסלע הוקמה בשנת 1984 עיירת תיירות שתוכננה בידי האדריכל פיליפ קוקס ומהווה דגם נפלא לשילוב פיתוח בנוף מדברי. מפרשי צל, צבעי אדמה, שימוש בחלוקים, שאיבת מים מתת הקרקע ושימוש באנרגיה סולרית לחימום המים בפארק מדברי ו”שמורת תרבות”.

התחנה האחרונה
כביש סטיוארט חוצה את אוסטרליה חולף על פני הימות המלוחות החרבות ומגיע לחוף הדרומי ולאזורים העירוניים של אדלייד וממנה למלבורן וסידני. כאן נמצאת גם תחנתם האחרונה של האבוריג’ינים האוסטרלים, המחר האבוריג’יני?
מזה מספר עשרות שנים זוכה התרבות האבוריג’ינית להכרה, האמנות האבוריג’ינית נמכרת מאז שנות ה-70 ומוצגת לראוה בתערוכות וירידים, ילדי אוסטרליה לומדים אודות ה”תרבות” שלהם ושל היבשת האוסטרלית שרק לפני כ-200 שנה נקראה עדיין אדמה ריקה, טרה ניוליס, אדמות האבוריג’ינים חוזרות לבעליהם, מוסיקת הדיג’רידו מחלחלת לכל מדרחוב באירופה ורב המזכרות שקונים התיירים באוסטרליה הם ממגוון המורשת האבוריג’ינית, אך התרבות כתרבות גוועת ונעלמת בים החולות של הפקידות והויכוח, הפוליטיקה, הסליחה, הכסף והאורניום.

הספר הטוב ביותר בעברית המסכם את נושא האבוריג’ינים באוסטרליה הוא ספרו של אברהם שקד:
“האבוריג’ינים – מסע אל זמן החלום” בהוצאת מפה 200

נקודות ציון בתולדות האבוריג’ינים:
45,000 לפנה”ס הגעת האבוריג’ינים ליבשת
12,000 לפנה”ס שינוי אקלימי וגידול אוכלוסין
1606 לואיס ואס טורס הספרדי עובר במיצר שעל שמו
1642 אבל טאסמן ההולנדי מגיע מבטאביה
1688 ויליאם דאמפייר פוגש באבוריג’ינים
1770 הקפטן ג’יימס קוק נוחת באוסטרליה
1778 ביבשת כ – 300 אלף ילידים
1786 הקמת מושבת עונשין במפרץ בוטאני
1851 הבהלה לזהב
1876 נכחדו האבוריג’ינים הטהורים בטסמניה
1890 ביבשת נותרו כ 60,000 אבוריג’ינים
1912 חוקי בידוד ל”הגנה” על האבוריג’ינים
1918 חוק להרחקת ילדים אבוריג’יניים מאמותיהם
1950 הטמעת הילידים בחברה ה’לבנה’
1967 הכרה במעמדם כאזרחים אוסטרלים
1972 הקמת ה’שגרירות האבוריג’ינית’ בקנברה
1973מדיניות ‘הגדרה עצמית’
1976 חוק הזכויות על הקרקע
1992 פסק דין מאבו לזכויות הילידים
2000 ההצהרה האוסטרלית למען הפיוס
2004 מהומות והפגנות ב”בלוק”, השכונה השחורה בסידני

שיר איסלנדי עתיק אומר שמחצית מהמולדת של האיסלנדי הוא האוקינוס, גבולה של הארץ ומקור קיומה. איסלנד היתה הארץ האירופית האחרונה שיושבה וזאת במאה ה- 9 על ידי גל מהגרים ויקינגים שהצפינו מחופי נורבגיה, וחיפשו חיים, “ארץ” חדשה וחופש.

האי איסלנד שוכן בקצה האוקינוס האטלנטי, מצפון לאיים הבריטיים ומעט דרומה לגרינלנד והקוטב הצפוני.
מה עושה את איסלנד לשונה? למרתקת? איסלנד היא ארץ אליה נקשרים מושגים כ”נופי בראשית”, “גני עדן אחרונים” ו”הוד קדומים”.

נופי איסלנד הם יותר מעושר של ניגודים, הם פארדוכס חי. הגיאולוגיה חיה נושמת ומעצבת את דמותה של הצעירה במדינות אירופה, והפארדוכס המתקיים ואינו נפתר של אש וולקנית, כיסוי קרחוני, וצבעוניות אינסופית אל מול גרניט וחוף שחור, טחב וחיים בצד מוות ואש.
איסלנד הינה אי המבצבץ על גבי הרכס התת אוקיאני העצום המתרומם מתחת לפני האוקינוס במפגש היבשות אירופה ואמריקה, דבר ההופך את האי לדינמי ופעיל, אי בו מתקיימות מדי מספר שנים התפרצויות הרי געש. כאן בסמיכות לאי המרכזי נולד לו גם האי הצעיר בתבל, האי סורטסי וזאת רק בשנת 1963.

איסלנד היא הדלילה בארצות אירופה ורב אוכלוסית האי “פרוסה” לאורך החופים ובראשי הפיורדים, סיבה מספקת לכך שזו גם ארץ ה”נגועה” פחות, בה “גרזן” הפיתוח לא פגע.

הרגשת הריחוק, השקט והאינסופיות היא מהחוויות הנפלאות ביותר באיסלנד. המרחב, האופק, רעש שיקשוק המים, זרימת המפלים, הרמוניה של נופים וחומרים, ניגודים ומראות – קרח ואפר, לבה וחול, מים וקיטור, ירוק ואפור, לבן ושחור. הצבעים הרכים המיוחדים לאזורים הארקטיים, שעות השמש הארוכות בימות הקיץ בהם שוקעת השמש לקראת חצות, והאור התכול הבהיר בשעות הלילה המאוחרות מעשיר וצובע את האי בגוון מיוחד.

מים, אגמים ומפלים
 המים הם חומר ה”דלק” לחיים לעופות, לדגים ולמעט היונקים המתקיימים באי. מפלי דטיפוס הם הגדולים באירופה מצויים בצפון מזרח המדינה ובהם זורמים מאות אלפי קוב מים בשניה ונופלים ברעש מלהיב מגובה 44 מטר, ומפלי גולפוס המדהימים יוצרים קשת מים צבעונית בנחיתתם ארצה.

תצורות נוף תוצר בלייה ופעילות מים, סדקים מעלי קיטור, גייזרים וכ-700 מעינות חמים הנובעים ברחבי האי בטמפרטורות של 35/45 מעלות. זהו המקום בו נולד המושג “גייזר”, ונתן את שמו לתופעה, מבעבע ופורץ מדי 8 דקות. המים החמים משקיעים גופרית, גבס ומינרלים נוספים ויוצרים סימפונייה של צבעים בשלל גוני הקשת בזרימתם האיטית על האדמה הכתומה והצרובה.

iceland-lake-of-ice-02

צורות וקרחונים
הצורות המיוחדות באיסלנד נוצרו עם הפעילות הטקטונית או בעזרת כוחות בליית הקרחונים והפעילות הוולקנית הצעירה. קניונים שנוצרו בסלע הגרניט הקשה תוצר של התחתרות המים, פעילות קרחונים והסעתם יצרו עמקים ופיורדים עצומים בעיקר במזרח וצפון מערב המדינה. מכתשים תוצר של פעילות מים וקיטור פזורים באי וכמובן זרימות לבה שבמקומות מסויימים עדין מעלים ענני חום ותימרות עשן. משושי בזלת שנוצרו מהתגבשות המאגמה והתקררותה הם מהיפים בעולם בשלל צורות – מפל בסבך של משושים, רצפת כנסיה הבנויה ממשושים, קשתות משושים, ו”תיאטרון” משושים הבולט מתוך הים.

עשירית משטח האי מכוסה בקרח ורב הפסגות הגעשיות מסתתרות מתחת למעטה קרח עבה. נחלי קרח, אצבעות קרח ונחשולי קרח מבצבצים מתוך הקרחון הגדול באירופה – הואטניוקול. ממראות הקרח היפים ביותר נציין את לגונת הקרחונים – קבוצה של גושי קרח ששטים להם במפרצון כחול, ושולי הקרחון של הוטניוקול הניתן לטייל לאורכו בשמורת הסקפטפל.

חלק מההתפרצויות המרהיבות בעולם התרחשו באיסלנד ב- 40 השנה האחרונות, כאן בשרשרת של התפוצצויות “נולד” האי הצעיר סורטסי הנקרא כך על שם אל האש הנורדי, כאן באי הקטן היימאי קברה הלבה חלקים מכפר הדייגים וכאן בחורף האחרון התפרץ הר געש נוסף.

בעלי חיים
עיקר בעליי החיים באי מתקיימים באויר ובמים, יונקים כמעט ולא קיימים ורובם הובאו ע”י המתיישבים הנורדיים. כמה עדרי אייל הצפון שהובאו מנורבגיה, שועל ארקטי שצבעו חום ובעיקר חיות בית שמטופחים מזה דורות ברחבי האי ובראשם הסוס האיסלנדי הגוץ אך האציל, והכבשים ה”מתולתלות” המטפסות על כל זיז וצוק באי. יונקים ימיים כדולפינים, לוייתנים וכלבי ים מצויים במפרצים הקרים ואפשר לצפות בהם בנקודות מסויימות לאורך החוף הדרומי. לאילו המצפים לראות את דב הקוטב נכונה אכזבה…. הם שטים על לוחות הקרח בגרינלנד.

עופות
מספרים עצומים של עופות ים וחוף מצויים באיסלנד ואת אתרי הקינון ניתן לזהות ממרחק בצבעים הלבנים של מצוקי החוף. שחפים ושחפיות, סולות וקורמורנים פזורים ו”צועקים”

כביש מספר 1
טיול לאיסלנד מבוסס על הציר המקיף את האי ונקרא כביש מספר 1. 1984 ק”מ של נופים, אך יהיה זה חטא להיצמד למסלול טיול זה מבלי לחדור פנימה אל תוך ליבת האי, אל המרכז העוין והקר ואל חלק מהשמורות הנידחות בין קרחוני העד ופלגי המים, בין הואדיות וכרי הטחב האינסופיים.

שמורת טבע, שמורת נוף או פארק לאומי
המושג “שמורת טבע”, מושג נופי, ערכי ומשפטי, מאבד ממשמעותו באיסלנד כשחלקים גדולים מהאי הם שמורת נוף (מושג שאינו ידוע לנו מישראל), מיעוטם שמורות טבע וחלקם אתרי נוף כשכלם ללא גדרות, ללא תשלום והם משתרגים אילו באילו ללא גבולות או חשש קיומי או מתמודדים עם שטחי מרעה פרטיים של חקלאי האזור.
אמנם האי נכלל ברשימה המכובדת של “ארצות בראשית” אך גם פני הארץ השתנו ללא הכר במהלך האלף האחרון. בעבר היו חלקים מפני האי מכוסים ביער עצי ליבנה אך גם ההתיישבות הדלה של האיסלנדים שינתה את פני הנוף וכילתה את היערות.

עמק תינגווליר
השבר הגיאולוגי הגדול החוצה אי האי לאורכו יוצר מערכת של סדקים שלאורכם נחלים ואגמונים, מצוקים ויער איסלנדי העוטף את חופי האגם ומנקז מי הפשרת שלגים מהסביבה.

שמורת התורסמורק והנקיק הירוק
היער של תור, אל הרעם במיתולוגיה הנורדית נתן את שמו לשמורה הדרומית. מהנופים הפראיים של איסלנד, נוף מבודד שהגישה אליו אפשרית רק בקיץ. קרחונים, קניוני נהר ורכסי הרים עיצבו את נופיו השמורה והצבעים המיוחדים משחקים בין הסלעים והטחב כמשיכת מכחול ועושים את המקום ליצירת האלים.

שמורת הלנדמנלוגאר הצבעונית
ברמה המרכזית ממוקם הר הגעש הקלה ומצפונו “נקיקי הצבעים”, שמורת חולות צבעוניים המוקפת בנהרות גדולים החוצים מרחבים שחורים ובפעילות וולקנית שהותירה שדות לבה צעירים.

שמורות נהר היוקאלסה
לאורך הנהר הקרחוני יוקאלסה שמוצאו בהפשרה הקרחונית של הואטניוקול צפונה, משתרעות מספר שמורות טבע ואתרי נוף בהן צוקי ההד עם עושר המשושים המוזרים שבה, פרסת אסבירגי שנוצרה בשטפון ענק ומפלי הדטיפוס הגועשים ביותר באירופה המתנפצים בעוז אל קרקעית הקניון.

אגם מיואטן והר הגעש אסקייה
מאתרי הטבע המפורסמים באי, אזור עשיר בפעילות וולקנית צעירה שמותירה חותמה באזור. מעינות תרמיים ובוץ רותח, קיטור הבוקע מן הסלעים וממעמקי האדמה, סדקי געש פעילים ומכתשים מדומים תוצר פעילות מים בשולי האגם. האגם וסביבתו מהווים אתר קינון לברוזים ועופות.
במרחק כ-110 ק”מ מהאגם ממוקם הר הגעש אסקייה ולו שני לועות בהם אגמים האחד כחול וקר והאחר טורקיז וחם. ההר מעוטר שפכי לבה צעירים ושוליו מכוסים בקרח רב חודשי השנה.

חצי האי סנפלנס והר הגעש סנאפל
במערב האי מונחת שלוחת יבשה או חצי אי המיושב רק בשוליו הצפוניים. בקצהו הר הגעש סנאפל המתנשא לגובה 1446 מ’ ומכוסה קרחון, הר הגעש שימש תפאורה לגיבוריו של ג’ול וורן ב”מסע אל בטן האדמה”, ומפרציו הנסתרים והתלולים משמשים מחסה ובית גידול לאלפי עופות ים וחוף.
בצפון חצי האי בואכה העיירה שטיקישהולמור מצוי ארכיפלג איונים געשיים שניתן לשוט בינהם.

קרחון הואטנאיוקול והסקפטפל
הקרחון הענק מהגדולים באירופה משתרע מעל כיפה געשית ולשונות הקרח הגדולים זוחלים לאיטם במדרונות הערוצים. שטחו כ- 8500 קמ”ר , בפסגתו מבצבצים צוקי סלע גדולים ובתחתיתו נשברים גושי קרח ויוצרים לגונה קרחונית. בשולי הקרחון שמורת הטבע סקפטפל ובה נחלים זורמים, צמחיה ייחודית המסתגלת לתנאים קיצוניים ומסלולי הליכה נוחים לתצפיות על עמקי הקרחון והלגונות.

חופי הדרום ומצוקי הים
חופי הדרום ומישור החוף החולי והסלעי משמשים אתרים ייחודיים לעופות הים, תוכיי הים הצבעוניים, ברבורים, ברווזים וכלבי ים היוצאים להתחמם בקרני השמש. נהרות עצומים היוצרים חולות שחורים מנקזים את הר הגעש קטלה הפעיל בדרכם לים. שדות לבה מכוסי טחב, נחלי מים הפורצים מלשונות הקרח וחלוקי נחל שחורים ממקורות געשיים צובעים את חופי הדרום.

האי היימאיי בארכיפלג וסטמן
קבוצת איים הבולטים מן האוקינוס והם פסגות הרכס התת אוקיאני. ה”צעיר” באיים “צף” ועלה רק בשנת 1963 זהו האי סורטסי שעלה והתהווה במשך כ- 4 שנים אל מול עיני הגיאולוגים המשתאים. מפרצי האיים מהווים מסתור למושבות עצומות של עופות ים. באי הימאיי אירעה התפרצות געשית
ב-1973 וכולו כוסה בלבה רותחת. מאות בתים נקברו תחת האפר הוולקי ונחשולי לבה סיכנו את ההתישבות באי.

איסלנד, תעודת זהות
האי השני בגודלו באירופה כ-100 אלף קמ”ר שטחו מאופיין ברמה ערבתית, דלתות חוליות, שדות לבה וכיפות קרחוניות ורק כ-20% משטחה ראוי למחיה ולחקלאות.
290 אלף תושבים בלבד צאצאי הקלטים והויקינגים חיים כאן מזה 1000 שנה באחת הצעירות בארצות עולם ומהאתרים האחרונים שיושבו על ידי המין האנושי. (רק ניו זילנד צעירה ממנה במעט).
רובם נוצרים לוטרנים אבנגלים, קיבלו עצמאות מדנמרק ב-1944. השפה האיסלנדית בת לקבוצת השפות הגרמניות הצפוניות והתפתחה מהנורבגית העתיקה של המאה ה-14. סאגות שנכתבו לפני כ- 700 שנה נקראות היום על ידי הילדים האיסלנדיים, המתגאים במורשתם הספרותית.
הארץ חסרת כל מחצבים טבעיים לבד מדגה ואנרגיה תרמית ואנרגיה ממפלי מים. 900 כלי שייט קטנים וצבעוניים מעסיקים את צי הדיג ו-2 מליון טון דגה מועלים ברשתות הדייגים מדי שנה.

הויקינגי הראשון
בשנת 325 לפנה”ס הספן היווני פיטיאס יצא מנמל מרסיי לגלות את דרך האמבר והאבץ ומזכיר בכתביו את האי שמעלה עשן ואש ונקרא אולטימה טולה. שבטים אירופיים מזכירים בשמועות ובאגדות את איי הצפון המיושבים פראים איים בהם השמש לא שוקעת לעולם.

נזירים איריים היו הראשונים לפקוד את האי ונתנו לו שמות מגוונים בהם אי הציפורים וההרים הבוערים. בספרי המתיישבים הראשונים, ספרי השירה בהם האדות והסאגות מוזכרת התישבות הראשונה כבר במאה ה-10. במאה ה-9 שנת 874 אינגולפור ארנרסון קבע את מגורי הקבע במפרץ העשן לימים ריקיאויק.

איסלנד היא מאובן תרבותי שכוסה במקומות רבים באירופה אך נותר חשוף ומשומר וגלוי בפינה זו של שולי הכותב. ספורי המאבקים הויקינגים של ראשת ההתישבות באי חרותים בנופי האי ומנציחים את הכבוד, ההסטוריה והחברה האיסלנדי בראשית דרכה באזור עוין, קר ומנותק. רצה הגורל ואיתני הטבע ובאי נפגשים יותר תופעות טבע מכל מקום אחר בעולם. איסלנד הממוקמת על מפגש הלוחות הגיאולוגיים מהווה את אחד האזורים הפעילים ביותר וולקנית על כדור הארץ, בליבה הקרחון הגדול באירופה, מעינות חמים, מפלי מים ותצורות גיאומורפולוגיות שנוצרו במהלך הדורות.

רוח האדמה ורוח האדם
האלדור לאכסנס, הסופר האיסלנדי זוכה פרס נובל כותב בספרו “תחנת האטום”:
“אנחנו מאמינים בתפקידם של מחוזות כפריים בחיים הלאומיים של איסלנד. אנחנו מאמינים במדרונות הירוקים ששם חיים החיים”. ואכן מילים אילו של הסופר הלאומי מהדהדים בין נופי העשב הרענן, הטחב הירוק, ערימות ה”מרשמלו”, ערימות החציר הממתינות לאיסוף כמאכל לבעלי החיים, החולות השחורים ופלגי המים הזורמים לאיטם אל הים. ארץ שאין בה עתיקות, אין בה ארכיאולוגיה, אין כמעט סימני אדם אך רוח המתישבים נושבת בנופי האי.

מפנתאון האלים הנורדיים
המיתולוגיה הנורדית משקפת את הגיאוגרפיה, האקלים והארועים ההסטוריים בארצות הצפון ואת האופי ותפיסת העולם של החברה האנושית. המיתוסים משלבים ספורי מסעות, עלילות גבורה וספורי אלים שכוננו סדר וחוק, עושר, אמנות וחכמה.

  • אודין שליט האלים. אל המגיה, ההשראה, הקרב והמתים
  • בלדור בנו של אודין שנגזר עליו למות
  • הימדל המשגיח על אסגרד, אבי האנושות
  • הניר האל השותק בן לוויה לאודין
  • לוקי התעלולן בן הלוויה של האלים
  • ניורד אל הים והספינות אביהם של פרייר ופריה
  • פרייה אלת הפריון, אחות לפרייר
  • פרייר אל הפריון, אבי שושלות המלוכה
  • פריר מלכת הרקיע ואשתו של אודין
  • תור אל הרקיע והרעם מגן החוק והקהילה

איך מטיילים

  • העונה הטובה לטיול באיסלנד היא חודשי הקיץ יולי ואוגוסט.
  • ההגעה הנוחה מישראל בטיסות דרך נמלי התעופה של פריז, לונדון או אמסטרדם
  • אפשרות הסיור הטובה ביותר היא בנהיגה עצמית בג’יפ או ברכב רך
  • ניתן להצטרף לטיול ג’יפים מקומי
  • קשה להתבסס בטיולים באי בנסיעה בתחבורה ציבורית
  • הלינה אפשרית בבתי מלון הפזורים בכל האי, בחוות חקלאיות ובאכסניות מקומיות.
  • הטמפרטורה הממוצעת בקיץ בין 7-15 מעלות
  • ליוצאים לטראקים רגליים חובה להצטייד בציוד מתאים, להודיע ולהיוועץ ברשויות במקום

 

זאביק רילסקי

ארכיאולוג וגיאוגרף. מרצה, מדריך בכיר ומומחה לתיירות גיאוגרפית. מתמחה בתרבויות העולם העתיק בטיולי תרבות וטבע ועוסק בארגון, הדרכה וייעוץ טיולים. בוגר החברה להגנת הטבע ומרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמכללות תיירות.כותב ומצלם לירחונים ועיתונים בנושאי תרבות, טבע ותיירות. מנהל את “לגלות עולם” טיולים אתנו-גיאוגרפיים לנוסע העצמאי.

יונאן, הארץ שמדרום לעננים

כותב: זאב רילסקי זונג קו, סין בסינית, פירושו הממלכה התיכונה, ארץ מוקפת הרים, מדבריות ואוקינוסים וממוקמת בין שמים וארץ, נתפסה על ידי בני האן לאורך ההיסטוריה הסינית כממלכה התיכונה, מרכז היקום ולב התרבות האנושית. אך בפועל יש 2 סין – …

Continue reading →
מאו, מנהיג של מדינה בדרך?

מאו דזה דונג מנהיג של “מדינה בדרך” או של “מדינה בפועל” בספטמבר 1976 נפל דבר והעולם הסיני עמד בפני שינוי לוט בערפל. המנהיג הדגול מאו הלך לעולמו ומיליוני סינים דמעו ברחובות והתכוננו אל הבלתי נודע. בתום כשישים שנות פעילות בהן …

Continue reading →
בורובודור, מקדש כמנדלה

תרבויות עולם מקדש בורובודור ביאווה. העולם כמנדלה. בלב האי החשוב ביותר באינדונזיה מתנוסס מזה כ 1000 שנה אחד המבנים המרתקים ביותר בעולם. אי שם בשולי התרבויות ההינדו בודהיסטיות מכוסה בשכבות של אסלאם ושל שינוי בין כפרים ג’אוונזיים, מעל חלקות האורז …

Continue reading →
אתרי אוסטרליה

איירס רוק והפארק הלאומי אולורו – במרכז היבשת האדומה משתרע הפארק הלאומי אולורו (Uluru). מנופי המדבר האינסופיים מתנשאים צוקים של אבני חול אדומות, וביניהם עמקים צפופי צמחייה. הסלע המפורסם בעולם כולו הוא האולורו, שנתן את שמו לכל הפארק. הסלע האדום, …

Continue reading →
טיריטירי, מסע טבע לניו זילנד

הגם שעולמנו עגול, מקובל שניו זילנד היא בקצה העולם. ואם אוסטרליה נחשבת ל-DOWN AND UNDER אזי ניו זילנד היא עוד יותר למטה ועוד יותר דרומה… על פי אמונת המאורים תושביה הראשונים של ניו זילנד, קודם להווית הזמן היה חלל חסר …

Continue reading →
לדאק וההימאליה ההודית

בצל פסגות ההימאליה בגובה שבין 3000 ל- 5000 מ’ מעל פני הים, משתרע אחד המחוזות המרתקים בהודו, מחוז לדאק (Ladak). הבידוד הטופוגרפי של המדבר הסלעי החבוי בין פסגות ההימאליה על גבול טיבט, יצר קהילה ייחודית ושונה בנוף האנושי של הודו. …

Continue reading →
קמבודיה , שורשי התרבות במקדשי אנגקור

בקירבת העיירה סיאם ריפ נמצא האתר המפורסם, המדהים, והחשוב ביותר באסיה, אתר המתקשר לעולם ההינדי ולזה הבודהיסטי, אתר אם לארמונות ולמקדשים המוכרים של תאילנד, אתר שהוא תמצית החשיבה והאדריכלות של דרום מזרח אסיה. אנגקור מייצגת את הלב הרוחני והזהות של …

Continue reading →
סין הטיבטית

העולם המערבי משתמש במושג “טיבט” ומתייחס למחוז העצמאי של טיבט בסין, המחוז המפורסם שבירתו לאהסה LAHASA, שנכבש בכיבוש זוחל מאז שנות ה- 50 ע”י הסינים והפך לסמל למאבק בלתי אלים במגמת ההטמעה הסינית. אך “מרחב התרבות הטיבטית” או טיבט ההסטורית …

Continue reading →
התרבות האבוריג’ינית באוסטרליה

מעטים הם אתרי התרבות האבוריג’ינית ברחבי היבשת האוסטרלית. אין אדריכלות, אין פיסול, אין עיירות וסמטאות ואין כפרי דייגים. אך כל מקום בגיאוגרפיה…

Continue reading →
איסלנד, רוח האדמה ורוח האדם

שיר איסלנדי עתיק אומר שמחצית מהמולדת של האיסלנדי הוא האוקינוס, גבולה של הארץ ומקור קיומה. איסלנד היתה הארץ האירופית האחרונה שיושבה וזאת במאה…

Continue reading →