סין הטיבטית

העולם המערבי משתמש במושג “טיבט” ומתייחס למחוז העצמאי של טיבט בסין, המחוז המפורסם שבירתו לאהסה LAHASA, שנכבש בכיבוש זוחל מאז שנות ה- 50 ע”י הסינים והפך לסמל למאבק בלתי אלים במגמת ההטמעה הסינית.
אך “מרחב התרבות הטיבטית” או טיבט ההסטורית מכסים אזור רחב בהרבה מאשר המחוז האוטונומי של טיבט ובהם אזורים במחוזות סין השכנים, בצפון הודו, בנפאל, סיקים ובהוטאן.
סין הטיבטית פרוסה במחוזות שינחאי XINGHAI, גאנסו GANSU, צפון סצ’ואן SICHUAN וצפון יונאן YUNNAN, נפות ומחוזות שנפתחו לא מכבר למטיילים מערביים ומציגים בפני המטיילים את “סין האמיתית”, סין החקלאית, הכפרית, סין של מיעוטים במרחק מאות שנות פיתוח מהבירות הכלכליות בייג’ינג ושנחאי.

גג העולם ומוצא הנהרות

הרמה הטיבטית מתרוממת מצפון לרכס ההימאליה. בצפון “פוגשת” את רכס קונלון, במזרח את הדרקון הסיני ובמערב את רכס הרי פמיר. רמה סחופת רוחות שבחלקה ערבתית וצחיחה שקיבלה את שמה “גג העולם” ומתנשאת לגובה של מעל 4000 מ’. שטחו של המרחב הטיבטי הוא כגודל אירופה ומתוכו כמחצית הוא המחוז האוטונומי טיבט. האוכלוסיה דלילה בעיקר בשל תנאי האקלים הקשה והקיצוני ורק 6 מליון תושבים חיים במחוז ההסטורי.
כאן מוצאם של נהרות אסיה הגדולים, נהרות ש”ניקזו” את התרבויות הגדולות שעלו ופרחו בחלק זה של העולם. הנהר הצהוב ערש התרבויות של סין, נהר היאנגצה, נהר הגנגס לב התרבות ההינדית, המקונג עמוד השדרה של דרום מזרח אסיה, הברהמפוטרה וההינדוס.

חבל אמדו AMDO הוא אזור של נוודים, אזור המכוסה ערבות עשב הנמתחות עד גבול מונגוליה בדיוק כפי שדמיינתם את טיבט או כפי שעולה בסרטים וספרים: ערבות עשב אינסופיות, נוודים שזופי לחיים עוטי מעילי עור ארוכים, עדרי יאק ויורטות פזורות בעמקים. אילו הם הנופים בחבל ארץ זה המחבר את מחוזות גאנסו GANSU, צ’ינחאי QINGHAI וסצ’ואן SICHUAN.
כאן בצומת חשוב זה בשולי דרך המשי נפגשות קבוצות אתניות ודתות בהם מונגולים, טיבטיים, מיעוטים סיניים ומיעוטים טורקמניים.

מהנהר הצהוב לרמות הלס

בעבר היתה לאנז’ו תחנת מסחר חשובה על דרך המשי והיום בירת מחוז גאנסו. העיר הדהויה על שפת הנהר הצהוב איננה חלק ממארג העולם הטיבטי אך היא משמשת כנקודת מוצא לחבלים הטיבטיים. ממוקמת בגובה של 1500 מ’ מעפה”י עם טמפ’ קיץ נוחה של 24 מעלות.
הנהר הצהוב, ערש תרבותה של סין שעולה כה רבות בסיפורת ובשירה המקומית התגלה לנו כתעלה רחבה ומצהיבה בשל כמויות הטין המוסעות עם מי הנהר אך גלגל מים גדול לחוף הנהר הזכיר לנו את דרך ההשקייה המסורתית בה העלו את מי הנהר למערכות החקלאיות שלצידו. עלינו על רפסודה שברירית השטה על נודות מנופחים של עורות עיזים ושטנו במורד הנהר, הרגשנו כעלה נידף במים. לגדת הנהר מתנשאת גבעת הפגודה הלבנה המהווה מרכז ומפגש חברתי לתושבי העיר, כבתיאטרון רחוב עמדו זקנים חביבים בבגדי מאו המסורתיים ובנעלים שחילק הצבא האדום לפני עשרות שנים והקשיבו לנגינתו הצורמת של חד מיתר עתיק, קישקשו קולנית וצחקו למראה הלבנים בעלי האף הארוך שהגיעו מארץ לא נודעת.
מעט מחוץ לעיר גילינו את העורף החקלאי של העיר, מאות חממות מסורתיות הבנויות טין בצידן האחד ומקורות ביריעות פלסטיק מצידן האחר. חור כניסה קטן ונמוך משמש ככניסה לאתר המהביל בו מגלים עגבניות, שעועית ואפונה ירוקה.
על הגבעות המתנשאות סביב העיר ראינו עשרות פועלים מטפסים אל ראשי הגבעות, נוטעים שמשימתם להפוך את משטחי החול האינסופיים ליערות ולמנוע את סופות האבק באולימפידת בייג’ינג…

שווקים ומקדשים

הדרך לשיאחה עוברת באזור חקלאי עשיר של שדות חיטה ותירס ומשמשת בית למיעוט המוסלמי-מונגולי צאצאי צבאות ג’נגס חאן. משאיות ועגלות אופניים, סוסים ועדרי צאן מהלכים ונוסעים לאורך הכביש בואכה העיר המוסלמית לינשיה LINXIA ואני בוהה בכל אילו והמושג דרך המשי מקבל תוכן וצבע, אמנם מתערבב עם נהמת מנועי הטוסטוסים אך הרעיון של ה”דרך” חי ונושם. עצרתי בשוק מקומי הנודד מעיר לעיר בימות השבוע. ים אדם בבגדים שחורים וכיסויי ראש לבנים, אלפי קונים ומוכרים ודוכנים בהם אוכל וירקות, פירות ובשר, יאקים וחיות מחמד, תבלינים ותרופות שלוקטו ביערות סצ’ואן ותרנגולות המציצים מתוך סלי קש גדולים.

הדרך מטפסת מערבה ומתחילות להתגלות נקודות ציון טיבטיות. האזור מיושב בדלילות ונופי הלס של דרום מחוז גאנסו הולכים ומתחלפים בפסגות משוננות המעטרות את האזור. השמים כחולים יותר, האויר קר וצלול. הדרך בשיפוצים והרכב מיטלטל מצד לצד, הנהג הסיני רוטן וכועס למה יש פה בכלל כביש? כי כביש זה שליטה והסינים משקיעים בכביש בכדי לחבר את המיעוט הטיבטי לעיר הסינית, בכדי להראות לעולם שהם משקיעים בתרבות הטיבטית וסוללים דרכים לאיזורי ספר נידחים ובשקט מזכירים את העובדה שתיירות מביאה כסף.

העיר שיאחה ממוקמת בגובה 2900 מ’ והתפתחה סביב מנזר לאברנג מששת החשובים במנזרים הטיבטיים בעולם.
מרכז העיירה משובץ בחנויות המוכרות עבודות יד ותשמישי קדושה, משחות ותרופות, עבודות גילוף בעצם, מגפי עור וחולצות רקומות וסביב אוירה טיבטית אופיינית: נזירים צהובי גלימות משוטטים בסמטאות העיר,נוודים ועולי רגל בזרם דק העולה לאיטו אל המנזר ומקיפים את המנזר בכוון השעון, מניעים את גלגלי התפילה הצבעוניים וממלמלים מנטרות טיבטיות מסורתיות.
הכניסה למנזר דרך סבך הסמטאות והחצרות הפנימיות נותן הרגשה של מבוך החיים הבודהיסטי.
נזירים מהלכים בין הבתים, גילופי עץ כעבודת תחרה מעטרים את המשקופים וריח קל של קטורת נישא באויר. המקדש נוסד ב1709 והוא מעונו של גילגול הלאמה ובו 6 מכללות ללימודי אסטרונומיה, רפואה טיבטית ובודהיזם טיבטי.
הצטרפתי אל אלפי עולי הרגל לחג חשיפת פני הבודהא. הטנקה העצומה אותו שטיח קיר שהובא ממרתפי המנזר ע”י עשרות נזירים נפרש על משטח רחב ידיים אל מול המנזר, דגלי תפילה טיבטיים קישטו את הרחבה ואת הדרכים למנזר וממנו, משפחות ובודדים סופקי כפיים עמדו בכל עבר בהמתנה מתוחה לפתיחת השטיח הצבעוני והעצום ממנו ניבטים בצבעי זהב על רקע כתום וסגול פניו המושלמים של הבודהא.

פיתולים ומנזרים

דרך עתיקה ומפותלת “יורדת” להאזו בירת הנפה הממוקמת על הציר הראשי לצ’נגדו, עם השינוי בנוף משתנה האוכלוסיה, תווי הפנים עדינים יותר, צפוניים יותר ובהירים יותר. בני שבט ההאן HAN המרכיב העיקרי בעם הסיני ושבט ההווי HUI מוסלמים-סיניים הם המרכיבים של האוכלוסיות המקומיות. האתר החשוב בעיר הוא טסו גומפה או מנזר האזו שהוקם במאה ה 17 ושימש בית ל 500 נזירים. כבר ממרחק זיהינו את המבנה הגבוה צבוע בצבעי אדום-אדמה ובו 13 קומות של מילרפה לקאנג.
מעבר לעמק ממוקמים 2 מנזרים נוספים אחד על כל גבעה – הסיטרי והקיטרי גומפה. העמק מנוקז ע”י נחל וזה במימיו מניע את גלגלי התפילה. בלב העיירה עובר הגבול המינהלי בין מחוזות גאנסו וסצ’ואן וכל אחד מן המנזרים מצוי במחוז אחר. עיירת המחוז לנגמוסי LANGMUSI או טקצאנג למו TAKTSANG LHAMO שפירושו מערת הטיגריס בשמה הטיבטי עושה צעדיה הראשונים כתחנת דרכים תיירותית נידחת עם בתי אוכל, חנויות דהויות ומלון לזרים.

אגם המלח ואי הציפורים

200 ק”מ מערבה לשינינג מתפתלת הדרך לאגם שינחאי או אגם קוקונור KOKONOR (במונגולית האגם הכחול) שהוא אגם המלח הגדול בסין. במרכז האגם אי ועליו מקדשון. בנסיעה משינינג לאגם חוצים מעבר הרים בגובה של 3500 מ’ ובו שני מקדשים – מקדשי השמש והירח. מיד לאחר המעבר משתנה הנוף לארץ טיבט הטיפוסית עטורת פסגות, סחופת רוחות ועם עדרי יאק הרועים במדרונות הירוקים. המושג גג העולם מתחיל לקבל צבע וצורה.
באגם אי קטן – ניאודאו NIAODAO אי הציפורים ומהווה אתר קינון לציפורים נודדות ובו אלפי עופות פלמינגו ואחרים (בעיקר בחדשי מאי ויוני). ההגעה מסובכת מעט ודורשת הליכה רגלית של כשעתיים מהכביש או יציאה מאורגנת לטיול יום מהמלון בשינינג.

העיר הגדולה שינינג ממוקמת בגובה של 2250 מ’, היא בירתו של מחוז שינחאי ומהווה אחד משערי הכניסה לרמה הטיבטית. מכאן ניתן להתחיל את המסע לעבר להאסה או לטיבט הקטנה ואזור אמדו. לעיר עצמה ניחוח מוסלמי והיא בית למיעוט ההווי המוסלמי אך סביבה משתנה הנוף האנושי לכפרים ואוכלוסיות טיבטיות.
דרום מערבה לשינינג ממוקם מנזר טאר או קומבום וגם הוא מהמנזרים החשובים לעולם הטיבטי. פירוש שמו “מאה אלף מופעי הבודהא” והמסורת מספרת שאמו של הלאמה הקימה את הצ’ורטן במאה ה 14.
קיסר המנצ’ו נתן כסף רב למנזר וכך הורחב והתפשט אל מעבר לגבעות. רבים מהלאמות החשובים ובהם גם הלאמה ה 14 הנוכחי למדו במרכז רוחני זה. פסלי חמאת יאק, סמלים בודהיסטיים לרב, חדרי לימוד, עניבות וגלגלי תפילה צבעוניים, ומאות דוכנים וחנויות לממכר מזכרות טיבטיות, אבני חן ומזכרות.

בדרך מפותלת היורדת בין הרים וגיאיות וציפצופי נהגי המשאיות והאוטובוסים מחרישי אזניים ומלווים כל פיתול ועיקול, הנוף משתנה במהירות ונופי הטרשים מעליהם תלויים שמים רחבי ידיים מאופק לאופק מתחלפים בהרים המכוסים יערות עד ומנוקזים ע”י נהרות המין והדג’ינדאן מיובלי היאנגצה.
6 שעות נסיעה ו350 ק”מ מצ’נגדו הגענו לעיירה סונגפן SONGPAN, עיירה הסטורית שמקבלת צביון של אתר תרמילאים ונקודת מוצא לטיולי סוסים וטיולים רגליים בין הכפרים הטיבטיים. בלב הכפר שוק ססגוני, דוכנים, חנויות ומצודה עתיקה. מיד כשירדתי מהרכב פגשתי באמה המארגנת טיולי סוסים של מספר שעות או ימים לשמורות האזור ובתוך דקות היינו בדרך לטיול רכוב של שלוש שעות לכפרים ההרריים שברכס הצפוני. בתי עץ שמרפסותיהם מעוטרות בקלחי תירס מיובש, חצרות מרכזיות בהן מתקיימות רב עבודות הבית וחלקות חקלאיות קטנות בצמידות לבתי המגורים.

בתום יומיים של נסיעה ולמרגלות פסגות מושלגות במוצא נהר המין וביובלים העליונים של מקורותיו מצויות במרחק מספר שעות נסיעה זו מזו שתיים משמורות הטבע היפות בסין – שמורת 9 הכפרים הטיבטיים JIUZHAIGOU ושמורת הואנגלונג HUANGLONG.

השתקפויות ואגמים

שטחה של שמורת ג’וזאויגו כ- 700 ק”מ והיא משובצת באגמים, ביצות, בריכות מים ומפלים.
בעבר 9 כפרים טיבטיים היו פזורים לאורך פלגי המים והם שנתנו לשמורה את שמה.
השמורה פרוסה בגבהים של 2000 עד 4300 מ’ וממוקמת לאורך 2 עמקים. בריכות צלולות המשקפות את הפסגות, היערות והשמים. טרוורטין ששקע כיסה את גזעי העצים ונתן למים גוונים של ירוק, כחול, טורקיז ואפור. אצות שמתפתחות במים הרדודים וצומח מים עשיר הופך את האתר לגן עדן למטיילים ואכן לצערנו מגיעים לאתר כ- 10 אלפים מטיילים מדי יום (!!!) בעונות השיא אך מיעוטם “לבנים”.

למרגלות הפסגה של הר שארדונגי (שואבאו-דינג) המתנשא לגובה של 5588 מ’ ממוקמת אחת מהשמורות היפות בסין , שמורת הואנגלונג HUANGLONG ובה 3400 בריכות בצבעי ירוק איזמרגד בטרסות טרוורטין לבנות בהם המים גולשים לאיטם מטרסה לטרסה ומבריכה לבריכה. רעש המים, איוושת הרוח, צבעי השמים והפסגות עושים את הסיור לחוויה. הכניסה לשמורה בגובה 3430 מ’ ויהיה עליכם לעלות בשביל מוסדר עד לגובה של 3800 מ’, לחלוף על פני מקדש טאואיסטי קטן ולהגיע ללב הכחול של השמורה, מערכת של בריכות צלולות וכחולות גן עדן לצלמים.

תמצית ההסטוריה הטיבטית

האגדה מספרת שהטיבטים הראשונים נולדו ממפגש של 2 בעלי חיים. המלך הטיבטי הראשון הופיע לפני כ 2000 שנה 418 שנה לאחר פטירתו של בודהא סקאמוני הנסיך ההודי סידהרטה ועליית המלך לשלטון פותח את לוח השנה הטיבטי. מסורות שונות מספרות על ירידת המלך מהרקיע או הגעתו מצפון הודו.מאז, קבוצות שבטיות ואתניות חברו והתמזגו ליצירת העם הטיבטי בארצו שברמה הטיבטית.

המלך ה- 32 סונגסטן הרחיב את השפעתה של טיבט והגיע במשלחות עד גבולות פרס. ממשיכו הפיץ במאה ה- 7 את הבודהיזם בכל אזורי הארץ. הארצות השכנות נפאל וסין לטשו עיניהם וביקשו לקשור קשרים עם הכח הטיבטי העולה ובכדי להדק הקשרים נשלחו נסיכות לחצרו של המלך סונגסטן גמפו. במאה ה- 8 בימי המלך טריסונג דצ’ן טיבט הגיע עד שערי שיאן בלב סין בירת ממלכת טאנג ובימים אילו אוקלם הבודהיזם ההודי. במאה ה- 9 שוב פרצה מלחמה בין הטיבטיים והסינים ושוב ניצחה טיבט ובשנת 823 הוגדר הגבול בין המדינות ואסטלות עליהם נכתב ההסכם הוצבו הלאהסה ובשיאן
במאה ה- 13 שטפו המונגולים את סין ובדרכם לשערי אירופה כבשו את רמת טיבט. הקיסרים המונגולים הושפעו מהמפגש הרוחני דתי עם הטיבטים והבודהיזם החל לטפטף למונגוליה.

מסדר הגלוקפה שנוסד במאה ה- 14 הפך למסדר החשוב והמרכזי במאה ה- 16 ומנהיגו קיבל את התואר דאלאי למה (אוקינוס החכמה).
לאחר עליית המנצ’ו בשושלת צ’ינג בסין שגרירים יצאו ללאהסה בירת טיבט אך האחרונה החלה בסגירת שעריה מפני השפעות ומבקרים זרים.
בשלהי המאה ה- 19 הממשלה הבריטית בהודו לטשה עיניה לפתיחת נתיבי מסחר לעבר טיבט.
מאז חזרתו של הלאמה ה- 13 מגלות הודו זכתה טיבט בשנים של חופש אך אילו ערכו רק עד 1950 כאשר 35 אלף חיילים סיניים כבשו את טיבט והמשלחת הטיבטית לבייג’ינג אולצה לחתום על הסכם ה”שחרור השקט של טיבט”. טיבט על 6 מיליוני תושביה חולקה למחוזות ונפות, תושביה הוגדרו כמיעוטים אתניים והחלה הגירה מכוונת של סינים לתוך טיבט.

מסלולי טיול ברמה הטיבטית

הקטע הצפוני אזור לאנזו, מנזר לאברנג ולינשיה. שער הכניסה לאנז’ו
הקטע התיכון שמורות צפון סצ’ואן. שער הכניסה צ’נגדו
הקטע הדרומי במחוז צפון יונאן. שער הכניסה ג’ונגדיאן או ליג’יאנג

הצעת מסלול למטיילי תרמיל מגנסו לצ’ינחאי

• יום 1 הגעה ללאנז’ו LANZHOU
• יום 2 מלאנז’ו LANZHOU באוטובוס לשיאחה
• יום 3 יום סיורים במנזר לאברנג LABRANG וסביב שיאחה XIAHE
• יום 4 משיאחה באוטובוס לטונגרן TONGREN אזור צ’ינחאי ומנזר רונגבו RONGBO
• יום 5 מטונגרן TONGREN לשינינג XINING
• יום 6 משינינג XINING למנזר טאר TAER וחזרה
• יום 7/9 טיולים באזור שינחאי הו QINGHAI HU
• יום 10 שינינג XINING
  מכאן יוצאת הדרך היבשתית דרך גולמוד ללאהסה בירת טיבט

הצעת מסלול למטיילי תרמיל מגנסו לצפון סצ’ואן

• יום 1 לאנז’ו LANZHOU
• יום 2 לינשיה LINXIA, שיאחה XIAHE
• יום 3 לאברנג LABRANG
• יום 4 האזו HEZUO לוקו LUQU
• יום 5 טקצנג למו TAKTSANG LHAMO
• יום 6 הואנגלונג HUANGLONG, ז’וזאויגו
• יום 7 ז’וזאויגו JIUZHAIGOU
• יום 8 סונגפן SONGPAN
• יום 9 סונגפן SONGPAN , מאושיאן MAOXIAN
• יום 10 צ’נגדו CHENGDU

למטיילים בטיול עצמאי – מאורגן לסין
בטיול של 4 ימים: 1. סונגפן, 2/3. ז’וזאויגו 4. מאושיאן.
טיול של 7 ימים: 1. סונגפן 2. ז’וזאיגו 3. ז’וזאויגו 4. צ’ואנזושי 5. אגם דיישי וונצ’ואן 6. ערבות העשב. 7. צ’נגדו.

ללאנז’ו וממנה
ברכבת: 15 ש’ מבייגינג. באויר: טיסות מבייג’ינג, שנחאי, שיאן, צ’נגדו
אוטובוסים: 4/5 שעות ללינשיה, לשיאחה כל בוקר ב- 07:30
אל שמורת הואנגלונג
השמורה נכללת בדרך כלל בטיול צפון סצ’ואן בו מבקרים ב 2-3 שמורות טבע וכפרים טיבטיים.
משך הנסיעה משמורת ז’וזאויגו כ- 4 שעות או 2 ימי רכיבה מסונגפן.
אל ז’וזאויגו
הדרך הנוחה ביותר היא לקנות טיול מאורגן מחוץ לתחנת האוטובוס בצ’נגדו בה נמכרים טיולים מאורגנים ל 3-6 ימים או בנסיעה עצמאית באוטובוס לננפינג עד הכניסה לשמורה. משך הנסיעה כ- 10 שעות.

מדריכים רבים נכתבו אודות חבלי טיבט:

TIBET HANDBOOK WITH BHUTAN PASSPORTS BOOK
TIBET A TRAVEL SURVIVAL KIT LONLEY PLANET
THE TIBET GUIDE: CENTRAL & WESTERN TIBET WISDOM PUBLICATION